יום חמישי, 28 ביולי 2011

הצפת מידע ותכנון תהליכי למידה

החיים בעולם טכנולוגי הביאו את זרם המידע שאיתו כל אחד מאיתנו מתמודד להצפה של ממש. זה נכון בחיינו הפרטיים, וזה בוודאי תקף בסביבה הארגונית. מנהלים ועובדים צריכים להתמודד עם עומס המידע.
בתכנון הדרכות חשוב במיוחד להתחשב בנושא זה - הצורך שלנו להעביר לעובד ידע, אינו מתקיים בתוך "וואקום". תכנון תהליכי למידה צריך לקחת זאת בחשבון.

עוסקת בסוגיה זו.
לדבריה, המידע כבר איננו עוסק רק בעובדות ובמספרים. זה הפך להיות רעש של ממש. הצפת המידע עברה את הגבול שמאפשר עיבוד יעיל שלו, וכיום היא פוגעת ביעילות. עובדים שנמצאים בסביבה שמתחשבת בנושא זה, הם בעלי סיכויים רבים יותר ללמוד ולהתפתח.
הדבר מחייב הקצאת משאבים יעילה יותר. הסחת דעת בעת עבודה או לימוד פוגעת ביכולת להתמקד, ולפיכך פוגמת בלמידה ובפרודוקטיביות. זמן ה"התאוששות" והחזרה לתפקוד מלא לאחר הסחה, יכול להגיע עד פי 10-20 מזמן ההפרעה המקורי. מכאן שיש לכך השפעה ישירה על "השורה התחתונה" של הארגון.

להתחשב בעומס המידע אינו אומר "להחזיק ידיים" לעובדים. בזמן אמת אין תנאים מושלמים ועובד טוב מתנהל בתנאים שונים. עובד מוכשר ידע להתנהג בתנאים משתנים ולהתגמש בהתאם לנסיבות.

נראה כי גם בנושא זה, אין תשובה נכונה אחת. בסביבה הארגונית בכלל, ובתכנון תהליכי למידה בפרט, יש למצוא איזון בין לימוד יעיל ומזעור הסחות והפרעות, לבין הצורך לתרגל את העובד ב"מצב אמת" בו יש עומס מידע, יש הסחות דעת, ויש "מלחמה" בלתי פוסקת על תשומת הלב.
כאשר מתרגלים סימולציות, או רוצים לפחת את יכולות ה- multi-tasking, קיים לעיתים רצון מכוון לתרגל התמודדות עם עומסים וחלוקת קשב (אם יש בכלל דבר כזה multi-tasking זה כבר נושא לפוסט אחר).
בתכנון הלמידה האחריות היא להיות מודעים לשאלות והבעיות סביב נושאים אלה, ולנסות, עד כמה שאפשר, לשלוט במינון העומסים באופן מכוון ומושכל.




יום חמישי, 21 ביולי 2011

בעד או נגד: יותר למידה חברתית = פחות הדרכה מסורתית ??


EPIC היא חברה בריטית מובילה בתחום ה- e-learning.
מדי שנה מתנהלים באתר של EPIC ויכוחים (Debates) בשאלות מרכזית בתחום הלמידה בכלל, והלמידה המתוקשבת בפרט.
אתמול נפתחה ההצבעה של דיון קיץ 2011. ההצבעה הפעם היא בעד ונגד הטענה: "ככל שמתרחבת הלמידה החברתית, כך קטן הצורך במחלקת הדרכה מסורתית". שני זוגות של מומחי למידה מציגים את טיעוניהם בעד ונגד. השאר מוזמנים להגיב ולהצביע.

ה"טוענות בעד" הן דונה המילטון וג'יין הארט.
לטענת המילטון, בעוד שהסביבה הארגונית והחברתית השתנה והתפתחה לבלי היכר בשנים האחרונות, מחלקות הדרכה נשארו "תקועות" בשנות ה- 80. באופן מסורתי תפקיד מחלקת ההדרכה היה לכוון מה יילמד וכיצד יילמד. 
בעולם בו למידה חברתית מאפשרת ללמוד מעמיתים, להשתתף בדיונים ואף למצוא מומחי תוכן און-ליין, אין עוד הצדקה למחלקות ההדרכה. מומחי למידה בעתיד יעסקו יותר בתיווך הקשר עם מומחי התוכן ובהנגשת הלמידה החברתית. המפתח יהיה מתן כלים ללומדים למצוא ולהתמודד עם שפע הידע הזמין להם. זו עבודה למומחי למידה, אבל לא מדובר במחלקות הדרכה מסורתיות.
ג'יין הארט מוסיפה כי מחקר עדכני הראה כי עד 2/3 מהעובדים כבר כיום "עוקפים" את ההדרכות המסורתיות, ומחפשים פתרונות למידה אחרים, לעיתים משום שמחלקת ההדרכה אינה מסוגלת להגיב מהיר מספיק לצרכים.
לדעתה גם אם התפקיד המסורתי של מחלקת ההדרכה יקטן, הוא לא בהכרח יעלם. אך הוא חייב להשתנות.

ה"טוענים נגד", שצריכים כאן אולי "לשחות נגד הזרם", הם מליסה הייטון וקלייב שפרד.
הייטון מסכימה שעולם הלמידה צריך לקחת בחשבון את השינויים, וכי תכנים רבים זמינים היום באינטרנט באופן גלוי וחופשי. מחלקות ההדרכה צריכות להשתתף בזרימת המידע ולשתף גם הן בתכנים.
יש לשנות את הקצאת המשאבים מייצור של תכנים, לפיתוח של מיומנויות מציאה, הערכה, הרשאה, שימוש והפצה של חומרים זמינים.
הלמידה החברתית מחדדת גם את הצורך בהערכה. זו צריכה מעתה להיות יותר מסתם בחינה או חידון.
שפרד מחדד ואומר שלמידה פורמלית תמשיך להתקיים, גם אם לא באופן "מסורתי" בכיתה. לדעתו דווקא הלמידה המתוקשבת, שאף אחד לא יחשיבה כמשהו "מסורתי" היא האיום הגדול יותר ללמידה חברתית.
בנוסף, הוא מזכיר כי ללמידה הפורמלית יש יעדים ברורים, תכנים מוגדרים והערכה מסודרת. אלה חיוניים במיוחד במצבים בהם ארגון צריך להיות בטוח לחלוטין כי ידע ו/או מיומנויות מפתח מסוימות נרכשו.

התגובות לטיעונים בעד ונגד כבר התחילו להיאסף.... באיזה צד את/ה?

היכנסו והצביעו

יום חמישי, 7 ביולי 2011

עוברת דירה

חוזרת לכתוב אחרי הפוגה של חודש וקצת.


עברתי דירה.
זה תירוץ מספיק טוב?

לא סתם עברתי דירה...
עברתי מהעיר למושב, נטשתי דירה תל-אביבית אחרי 7 שנים, וירדתי ממרומי הקומה השלישית ליחידת דיור צמודת קרקע (לא יאמן מה קורה על הקרקע. יש סודות שבכלל לא מגלים לאנשי העיר). חתיכת שינוי!

 
למידה היתה מרכיב חיוני בחודש הזה - למדתי המון דברים חדשים. למשל, למדתי איך שותלים דשא וכמה להשקות אותו, למדתי מה הדרך הקצרה ביותר לעבודה, ולמדתי שלמושבניקים יש דוורית שמכירים אותה בשם הפרטי!

וגם למדתי שאני דווקא כן יכולה לקום מוקדם בבוקר ולצאת לדרך לפני הפקקים, ולמדתי שאני נורא אוהבת את הצמחים הצעירים בגינה החדשה שלי, ואני יכולה לבהות שעות בְּעלה צעיר שלא היה שם יום קודם, ולמדתי שלמרות האג'נדה הירוקה והדאגה לכינרת, אני פשוט חייבת דשא קטן. אפילו אם זה רק דשא ממש ממש קטנטן פיצפון!

ובמיוחד למדתי על שינויים. למדתי על אימוצו של שינוי ועל התמודדות עם שינוי, הבנתי כמה הרבה יותר פשוט כשמדובר בשינוי שנעשה מתוך בחירה אישית. לא שינוי שנכפה עלינו מבחוץ על ידי מישהו או משהו. שינוי שבחרנו לבד מעורר יותר רציונליזציה מהתנגדויות, עד שאפילו הפקקים בדרך לעבודה נחשבים "זמן איכות עם עצמי" ;-)

כבר שבועיים מתלבטת עם הרשומה הזו. מחטטת במאמרים וברשימות על שינויים ארגוניים, על התנגדויות לשינויים, על קבלת שינויים. מנסה לכתוב משהו אישי שהוא גם "מקצועי", פוסט שיעגן חוויות פרטיות ברקע תיאורטי. בסוף יצאה רשימה "משתפת", אולי אפילו קצת משתפכת... עם תמונות וחוויות כמעט כמו בבלוגים של לייף-סטייל. אולי בשלב הבא אפתח לי בלוג בישול :-)

ובכל זאת מסיימת עם מסקנה "רצינית" שהיתה מוכתבת כמעט מראש: ההתמודדות עם שינוי קלה לנו יותר כשזה מתוך בחירה. מצד אחד, זו סיבה מספיק טובה בשביל לשלב עובדים בהחלטות על שינויים ארגוניים. מצד שני, זה לא אומר שמדובר בפתרון קסם. עדיין יש מניעים אחרים להתנגדות לשינוי, כמו חוסר וודאות או ויתור על הרְגֶלים.