יום שלישי, 10 במאי 2011

למידה בלתי פורמלית ועקרון הפשטות

רבות מדברים בעולם הלמידה הארגונית על הצורך לקחת בחשבון את הלמידה הבלתי פורמלית שמתרחשת בארגון, על היקפה הנרחב, על הצורך של מנהלי ההדרכה למנף את הכלי הזה, ועל האפשרויות והקשיים במדידה של למידה מסוג זה.

למה לנו בעצם?

כי הלמידה הבלתי פורמלית מתרחשת בכל מקרה (ועלינו רק למצוא את הדרך לייעל אותה). היא נמצאת שם כך או כך - בין אם בהתייעצויות בחדרי העובדים, בשיחות מסדרון, או בזמן ארוחת הצהריים... והיא נמצאת שם בגדול,
כי הלמידה הבלתי פורמלית פחות מאיימת ופחות מעוררת התנגדויות,
כי קל יותר לרתום את הלומדים/העובדים,
וכי למידה לא פורמלית יכולה לבוא "בזמן ובמקום הנכון" ולא בשעה שקיבלנו לרשותנו את חדר הישיבות או כיתת הלימוד לשיעור הפורמלי.

במאמר שפורסם בחודש אפריל במגזין Learning Solutions מוסיפים הכותבים שהשימוש בלמידה הבלתי פורמלית מחזיר אותנו למעשה לאחד העקרונות הבסיסיים - השמירה על פשטות. בעולם שהמורכבויות בו הולכות ומתרבות, השאיפה לפשטות היא צורך בסיסי וטבעי. צורך שתקף גם לעולם הלמידה.

בעולם השיווקי משתמשים הרבה פעמים בראשי התיבות KISS כדי לזכור ולהטמיע:
 Keep It Short & Simple
העקרון תקף גם לעולם הלמידה הארגונית. השימוש בלמידה הבלתי פורמלית הולך יד ביד עם עקרון בסיסי זה.

יום רביעי, 4 במאי 2011

לדבר מול קהל - המומחים ממליצים איך להתגבר על הפחד

ד"ר רוב פורטנוי מסיינט לואיס, ארה"ב, העלה שאלה לדיון בפורום ASTD ב-  LinkedIN – "מה הטיפ שלכם להתגבר על פחד הדיבור בפני קהל?"
כבר שנה עברה, והדיון שפתח ד"ר פורטנוי עדיין נמשך. משתתפי הפורום ממשיכים להעלות תגובות ורעיונות. כ-600 תגובות כבר עלו עד עתה, והדיון הולך ונמשך.
אולי חלק מהדברים נראים טריוואיליים כשרואים אותם כתובים וחוזרים על עצמם מעטיהם של מגיבים רבים, אבל הרי הרבה פעמים הדברים הגאוניים ביותר נראים מובנים מאליהם אחרי שמישהו אחר כתב אותם.
אז הנה ריכוז של כמה נקודות מעניינות מהדיון המתמשך...

להתאמן, להכיר, לדעת – אין ספק שזהו הבסיס, שמוסכם כמעט על כולם. שליטה בחומר תשאיר אתכם ב"אזור הנוחות" גם כשאתם מול קהל. לא סתם שלוש מילים יש כאן, כי אפשר לחלק לשלושה אלמנטים מובחנים זה מזה:
להתאמן – זו אולי העצה שחזרה הכי הרבה פעמים. כאן הדגש הוא על עצם העמידה מול קהל. נצל כל הזדמנות להציג ולצבור ניסיון. רבים הזכירו גם קבוצות וארגונים שמיועדים למטרה זו (הבולט ביניהם: toastmaster.org). אפשר גם להקליט את עצמך, סתם לנאום לעצמך בקול רם, או להציג שוב ושוב בפני בני הזוג והמשפחה (עד שיזרקו אתכם מהבית).
להכיר – להכיר את המצגת שלך היטב. לדעת מה אתה הולך להגיד, כיצד אתה הולך להגיד, ומה צפוי לעלות בשקף עם ההקלקה הבאה על העכבר. מזער הפתעות.
לדעת – להיות מומחה תוכן אמיתי בנושא שעליו אתה מדבר. בכל זאת כאן יש מידה של טריקיות – לא מעט משתתפים בדיון הציגו דווקא את הטיעון ההפוך – דע לקבל את העובדה שגם תטעה לפעמים. קבל את זה בעצמך (כי זה אנושי) והאמן שגם השומעים שלך מקבלים את זה בהבנה (כי זה אנושי).

עם או בלי שליטה בחומר, יש עוד כמה דברים שיכולים לעזור -
דקות הפתיחה – עשה עבודה טובה במיוחד בהכנת דקות הפתיחה. דע אותן ממש ממש ממש טוב. כניסה חלקה לעניינים תיצור את הדחיפה והביטחון לקראת ההמשך.
יצירת אינטימיות – אם זה דרך קשר עין, איתור פנים חברותיות בקהל והתמקדות בהם, שימוש בהומור, בהפעלות ובשוברי קרח... אלו לא רק דרכים "נכונות" להציג, הן גם עוזרות לדובר להרגיש יותר בנוח. יש שהמליצו להתייחס למפגש כאל שיחה, או לראות בקהל בני משפחה או חברים.
הכרות מוקדמת עם הקהל – כמה שיותר הכרות מוקדמת (בהנחה שמדובר בקהל גדול או "זר")  תאפשר התאמה של החומר לשומעים וגם תקל על יצירת אותה אינטימיות מהנקודה הקודמת. אפשר לעשות בירור כללי, יש שהצהירו שהם משקיעים בחיפוש ושליחת בקשות חברות בפייסבוק (או רשתות חברתיות אחרות), ואפשר גם להשתמש בהמלצה מהנקודה הבאה...
להגיע מוקדם – כמה פשוט, ככה יכול לפתור הרבה עניינים במכה אחת. קודם כל – רבים הזכירו את החשיבות של הכירות מוקדמת עם המיקום הפיזי. עלו על הבמה (אם יש כזו) וסיפגו לכמה רגעים את תחושת המקום. הגעה מוקדמת גם תאפשר לדאוג שלא יהיו בעיות לוגיסטיות או טכניות, תחסכו לעצמכם עודפי עצבים בפקקים או מחשש שתאחרו להגיע, ובהמשך לנקודה הקודמת – תוכלו לומר שלום לחלקם המקדים של המאזינים וליצור לכם כמה הכרויות.
קצת יותר צניעות – אתם לא המרכז. הקהל, התוכן, המסר – אלה הדברים החשובים כאן. אולי קצת פרופורציה תעזור להפחית מהלחץ. הם לא כאן בשביל הנואם. הם כאן בשביל הנאום. עדיין לא החלטתי מה דעתי האישית על ההמלצה הזו. כשמסתכלים על נואמים "מחוננים" לא בטוח שצניעות זו מילת התואר הראשונה שעולה בראש... אבל צנזורה זה לא התפקיד שלי :)
קצת יותר ביטחון עצמי- זו לא באמת נקודת המבט ההפוכה ל"צניעות", וגם לא מדובר בשחצנות (מצאתי רק אחד שאמר במפורש "האמן שאם היה שם מישהו שיודע טוב יותר הוא היה מדבר במקומך"). רוב המשתתפים שדיברו על ביטחון – כיוונו לכך שתאמין בעצמך. אתה מסוגל לזה!
קצת יותר ביטחון בקהל שלך – הם כאן כי אתה מעניין אותם. הם כאן כי מעניין אותם לשמוע את הנושא ואת מה שיש לך להגיד. הם רוצים בהצלחתכם, הם יודעים להעריך את הקושי שבדיבור מול קהל והם יפרגנו לכם את זה.
זה בסדר לטעות – וגם בסדר לקחת כמה שניות לחשוב, וגם בסדר להגיד "אני לא יודע".
לקבל את העצבנות – לתעל את החששות כמקור לאנרגיה ופוקוס.
היה אתה עצמך – אל תנסה להיות משהו שאתה לא, כי רואים את זה, וכי זה סתם ילחיץ אותך.
צא קצת מתוך עצמך – שוב דבר וכמעט היפוכו, מול אלה שחושבים שייראו עלייך כל ניסיון "זיוף" יש גם לא מעט שמציעים לחייך, להסתיר את החששות, ומזכירים שלא רואים עליך מבחוץ את הפרפרים שיש לך בפנים.
תרגילי נשימה – או סתם לנשום עמוק. 
 צפיית בעיות – לצפות שאלות ובעיות שעשויות להתעורר ולהיות מוכנים אליהן.

ועוד כמה קטנים לסיום...
אוטו סוגסטיה – דמיין את עצמך עושה עבודה מצויינת. קוצר תשואות. מחיאות כפיים... עכשיו אפשר להתחיל. 
לדמיין את הקהל ערומים – טוב, זה משהו שחייבים לכתוב בדיון מהסוג הזה. באופן אישי אני לא מאמינה שמישהו באמת עושה את זה, או שזה באמת עוזר למישהו. לי זה נשמע רק יותר מלחיץ.
לוותר על קפאין באותו יום – אין מצב שאני אצליח לעמוד בהמלצה כזו!
לאט עם הטכנולוגיה – לא להגזים בעזרים ותחכומים שעשויים רק לסבך אותך ולהלחיץ אותך.
התאמות לטון ולווליום – הרבה אנשים מדברים חלש מדי, חזק מדי, מהר מדי. דע את חולשותיך והזכר לעצמך לעשות את ה"כיוונון" בתחילת ההצגה.
להשמיע מוזיקה בכניסה לאולם – לא יועיל, לא יזיק.
עוד קצת פרופורציה – חישבו על הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לכם – רוכסן פתוח במכנסיים? נייר טואלט דבוק לעקב? גמגום כמו של המלך ג'ורג'? עכשיו תראו שהגרוע ביותר לא קרה... ואפשר להמשיך. 




יום חמישי, 28 באפריל 2011

המלצת קריאה: ארגז הכלים הצהוב

'ארגז הכלים הצהוב' של ורד מוסנזון התחיל את דרכו כאוסף כלים של קופירייטרית בתחילת דרכה, שמחפשת את הדרך לדעת שיצרה משהו נכון. כלי לזהות רעיון מוצלח. 


ורד מוסנזון משלבת בחייה עולמות של כתיבה, פרסום ועיצוב חזותי. רבדים שמשתלבים זה בזה כל-כך בטבעיות בספר הזה (השמיני שלה).


ארגז הכלים הצהוב הוא מדריך לגידול רעיונות. אין בו הוראות לייצור רעיונות, אלא בכלים להגדרת הרעיונות, חידודם, שכלולם ודיוקם. וכמו שה"דייר" גיבורו האמיתי של הספר מבהיר: "... שיטה ומשמעת. זה הדבר החשוב ביותר בתהליך הקריאטיבי".


רעיונות וחדשנות מעסיקים את העולם הארגוני לא רק בהקשר של פרסום. היום ברור כי יצירתיות וחידוש הם כלי הכרחי לצמיחה ארגונית. הרעיונות שבספר הזה ישימים לכל תחום. לכן הוא נכון ומתאים לכל העוסקים במשאב האנושי, בפיתוח ובניהול. אולי, בעצם, לכל אחד.


הספר הזה מצליח לצאת מעולם הקלישאות השחוקות, ולהביא כלים ומתודולוגיה בשפה בהירה ורהוטה. אני לא ארחיב מעבר לכך... כי לפעמים כל המוסיף גורע. 
ארגז הכלים הזה יעשה עבודה טובה יותר אם אתן לו לדבר בשם עצמו... אז אם עוד לא קראתם, לכו והשיגו לעצמכם עותק. 
(זה גם ספר שלגמרי כייף להחזיק על המדף במשרד!)



יום שבת, 23 באפריל 2011

משחקי לוח ומשחקי קלפים - מאגר רעיונות

פוסט שלישי עם הפניה לאתר משחקים לימודיים, זה כבר נחשב "פינה קבועה"?
לא כזה רעיון גרוע...

הפעם מאגר גדול של רעיונות למשחקי לוח ומחשקי קלפים (כרטיסיות! לא חפיסה עם ג'וקר ומלך!)

האוסף ב- CardBoard Congmition נוצר ע"י סטודנטים באוניברסיטת סן דייגו. יש בו רעיונות למשחקים מסוגים שונים. השתמשו למטריצה גילXתוכן - המשחקים מסודרים בה בצורה נוחה לשימוש על-פי עולמות התוכן, ולפי הגילאים הרלוונטיים.

הסרטון הבא הוא על לימוד דרך מחשקי מחשב, ומציג את הדברים מנקודת המבט של מי שבא מעולם המשחקים דווקא:




עוד באותו נושא:
תבניות משחקים לימודיים איכותיות בחינם
עוד תבניות משחקים לימודיים

יום שבת, 9 באפריל 2011

חרדה שמקדמת למידה

בפיתוח הדרכה ובתכנון למידה אנו מנסים בדרך כלל לגרום ללומדים להרגיש בטוחים ומוגנים, למנוע כל תחושת חוסר נוחות שתפעיל התנגדויות. מגזין CLO של חודש אפריל מציג במאמרם של סטפן פרקר ומרק סמית פרספקטיבה אחרת: רמת חרדה מסוימת דווקא חיונית להשגת תוצאות למידה אופטימליות.

רמות חרדה נמוכות מדי יוצרות שיעמום וסטגנציה. ברמות כאלה מידת העוררות של הלומד נמוכה מדי, והלמידה איננה מיטבית. דוגמא למצב כזה - הרצאת אורח שהנושא שלה איננו רלוונטי במיוחד.


מנגד, מצב של רמת חרדה גבוהה מיד, עשוי ליצור התנגדויות של הלומדים, מעלה אפשרויות של התנהגות אגרסיבית, ועשוי ליצור נשירה מהלימודים (כשהדבר אפשרי). כמו כן, רמת העוררות גבוהה מדי - דבר שמדכא למידה אפקטיבית.

רמת חרדה מתאימה עשויה להגביר למידה, יצירתיות, ופרודקטיביות. למעשה, זהו ביטוי לכך שהושגה רמה טובה של מעורבות. כדי שתהיה למידה אפקטיבית חייבת להיות מעורבות של הלומדים. חייבים להגיע למצב שאכפת להם.

דוגמאות לדרכים להשגת רמת חרדה מתאימה:
- תחרות בין קבוצות
- לימור סיטואציות בהן הלומדים נאלצים לסמוך זה על זה
- לאלץ את הלומדים לצאת מ"מעגל הנוחות" שלהם
- לקשור את הלימוד למצבים מלחיצים במציאות הארגונית
- הלומדים יציגו את מה שלמדו והשיגו לבּוֹס האמיתי שלהם
- לאמץ סנריו ריאלי ומלחיץ ללימוד

.. לפעמים אין ברירה אלא "לזרוק למים" את הלומדים שלנו (או לחילופין להעיף אותם לשמים כדי שיפרשו סוף סוף כנפיים):