ד"ר רוב פורטנוי מסיינט לואיס, ארה"ב, העלה שאלה לדיון בפורום ASTD ב- LinkedIN – "מה הטיפ שלכם להתגבר על פחד הדיבור בפני קהל?"
כבר שנה עברה, והדיון שפתח ד"ר פורטנוי עדיין נמשך. משתתפי הפורום ממשיכים להעלות תגובות ורעיונות. כ-600 תגובות כבר עלו עד עתה, והדיון הולך ונמשך.
אולי חלק מהדברים נראים טריוואיליים כשרואים אותם כתובים וחוזרים על עצמם מעטיהם של מגיבים רבים, אבל הרי הרבה פעמים הדברים הגאוניים ביותר נראים מובנים מאליהם אחרי שמישהו אחר כתב אותם.
אז הנה ריכוז של כמה נקודות מעניינות מהדיון המתמשך...
להתאמן, להכיר, לדעת – אין ספק שזהו הבסיס, שמוסכם כמעט על כולם. שליטה בחומר תשאיר אתכם ב"אזור הנוחות" גם כשאתם מול קהל. לא סתם שלוש מילים יש כאן, כי אפשר לחלק לשלושה אלמנטים מובחנים זה מזה:
להתאמן – זו אולי העצה שחזרה הכי הרבה פעמים. כאן הדגש הוא על עצם העמידה מול קהל. נצל כל הזדמנות להציג ולצבור ניסיון. רבים הזכירו גם קבוצות וארגונים שמיועדים למטרה זו (הבולט ביניהם: toastmaster.org). אפשר גם להקליט את עצמך, סתם לנאום לעצמך בקול רם, או להציג שוב ושוב בפני בני הזוג והמשפחה (עד שיזרקו אתכם מהבית).
להכיר – להכיר את המצגת שלך היטב. לדעת מה אתה הולך להגיד, כיצד אתה הולך להגיד, ומה צפוי לעלות בשקף עם ההקלקה הבאה על העכבר. מזער הפתעות.
לדעת – להיות מומחה תוכן אמיתי בנושא שעליו אתה מדבר. בכל זאת כאן יש מידה של טריקיות – לא מעט משתתפים בדיון הציגו דווקא את הטיעון ההפוך – דע לקבל את העובדה שגם תטעה לפעמים. קבל את זה בעצמך (כי זה אנושי) והאמן שגם השומעים שלך מקבלים את זה בהבנה (כי זה אנושי).
עם או בלי שליטה בחומר, יש עוד כמה דברים שיכולים לעזור -
דקות הפתיחה – עשה עבודה טובה במיוחד בהכנת דקות הפתיחה. דע אותן ממש ממש ממש טוב. כניסה חלקה לעניינים תיצור את הדחיפה והביטחון לקראת ההמשך.
יצירת אינטימיות – אם זה דרך קשר עין, איתור פנים חברותיות בקהל והתמקדות בהם, שימוש בהומור, בהפעלות ובשוברי קרח... אלו לא רק דרכים "נכונות" להציג, הן גם עוזרות לדובר להרגיש יותר בנוח. יש שהמליצו להתייחס למפגש כאל שיחה, או לראות בקהל בני משפחה או חברים.
הכרות מוקדמת עם הקהל – כמה שיותר הכרות מוקדמת (בהנחה שמדובר בקהל גדול או "זר") תאפשר התאמה של החומר לשומעים וגם תקל על יצירת אותה אינטימיות מהנקודה הקודמת. אפשר לעשות בירור כללי, יש שהצהירו שהם משקיעים בחיפוש ושליחת בקשות חברות בפייסבוק (או רשתות חברתיות אחרות), ואפשר גם להשתמש בהמלצה מהנקודה הבאה...
להגיע מוקדם – כמה פשוט, ככה יכול לפתור הרבה עניינים במכה אחת. קודם כל – רבים הזכירו את החשיבות של הכירות מוקדמת עם המיקום הפיזי. עלו על הבמה (אם יש כזו) וסיפגו לכמה רגעים את תחושת המקום. הגעה מוקדמת גם תאפשר לדאוג שלא יהיו בעיות לוגיסטיות או טכניות, תחסכו לעצמכם עודפי עצבים בפקקים או מחשש שתאחרו להגיע, ובהמשך לנקודה הקודמת – תוכלו לומר שלום לחלקם המקדים של המאזינים וליצור לכם כמה הכרויות.
קצת יותר צניעות – אתם לא המרכז. הקהל, התוכן, המסר – אלה הדברים החשובים כאן. אולי קצת פרופורציה תעזור להפחית מהלחץ. הם לא כאן בשביל הנואם. הם כאן בשביל הנאום. עדיין לא החלטתי מה דעתי האישית על ההמלצה הזו. כשמסתכלים על נואמים "מחוננים" לא בטוח שצניעות זו מילת התואר הראשונה שעולה בראש... אבל צנזורה זה לא התפקיד שלי :)
קצת יותר ביטחון עצמי- זו לא באמת נקודת המבט ההפוכה ל"צניעות", וגם לא מדובר בשחצנות (מצאתי רק אחד שאמר במפורש "האמן שאם היה שם מישהו שיודע טוב יותר הוא היה מדבר במקומך"). רוב המשתתפים שדיברו על ביטחון – כיוונו לכך שתאמין בעצמך. אתה מסוגל לזה!
קצת יותר ביטחון בקהל שלך – הם כאן כי אתה מעניין אותם. הם כאן כי מעניין אותם לשמוע את הנושא ואת מה שיש לך להגיד. הם רוצים בהצלחתכם, הם יודעים להעריך את הקושי שבדיבור מול קהל והם יפרגנו לכם את זה.
זה בסדר לטעות – וגם בסדר לקחת כמה שניות לחשוב, וגם בסדר להגיד "אני לא יודע".
לקבל את העצבנות – לתעל את החששות כמקור לאנרגיה ופוקוס.
היה אתה עצמך – אל תנסה להיות משהו שאתה לא, כי רואים את זה, וכי זה סתם ילחיץ אותך.
צא קצת מתוך עצמך – שוב דבר וכמעט היפוכו, מול אלה שחושבים שייראו עלייך כל ניסיון "זיוף" יש גם לא מעט שמציעים לחייך, להסתיר את החששות, ומזכירים שלא רואים עליך מבחוץ את הפרפרים שיש לך בפנים.
תרגילי נשימה – או סתם לנשום עמוק.
צפיית בעיות – לצפות שאלות ובעיות שעשויות להתעורר ולהיות מוכנים אליהן.
ועוד כמה קטנים לסיום...
אוטו סוגסטיה – דמיין את עצמך עושה עבודה מצויינת. קוצר תשואות. מחיאות כפיים... עכשיו אפשר להתחיל.
לדמיין את הקהל ערומים – טוב, זה משהו שחייבים לכתוב בדיון מהסוג הזה. באופן אישי אני לא מאמינה שמישהו באמת עושה את זה, או שזה באמת עוזר למישהו. לי זה נשמע רק יותר מלחיץ.
לוותר על קפאין באותו יום – אין מצב שאני אצליח לעמוד בהמלצה כזו!
לאט עם הטכנולוגיה – לא להגזים בעזרים ותחכומים שעשויים רק לסבך אותך ולהלחיץ אותך.
התאמות לטון ולווליום – הרבה אנשים מדברים חלש מדי, חזק מדי, מהר מדי. דע את חולשותיך והזכר לעצמך לעשות את ה"כיוונון" בתחילת ההצגה.
להשמיע מוזיקה בכניסה לאולם – לא יועיל, לא יזיק.
עוד קצת פרופורציה – חישבו על הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לכם – רוכסן פתוח במכנסיים? נייר טואלט דבוק לעקב? גמגום כמו של המלך ג'ורג'? עכשיו תראו שהגרוע ביותר לא קרה... ואפשר להמשיך.
