החברה בה אנו חיים מקדמת מוּחצנות. מי שצועק חזק יותר - משיג את מבוקשו.
למעשה מדובר בתפיסה עמוקה עוד יותר - היכולת לקדם באסטרטיביות את הרעיונות והדיעות שלך היא תכונה נשאפת. היכולת לתקשר בפתיחות ונטייה לחברותיות - נתפסות כחיונית להתקדמות.
אלו הם שיטות הלמידה שתופסות יותר ויותר מקום בשנים האחרונות, הן בלימוד פדאגוגי, והן בלמידה ארגונית.
כשליש עד מחצית מאוכלוסיית העולם הם מופנמים (נטייה למופנמות, שכן מדובר ברצף עליו כולם מצויים).
קיין, המגדירה עצמה כמופנמת, מתארת את העולם כמקום בו המופנמים מתאימים עצמם לציפיות החברתיות, שמקדמות אומץ ואסרטיביות. לתפיסתה, זהו הפסד לחברה כולה: צריך לתת למופנמים לעשות את הדברים בדרך שנכונה להם. והדבר נכון במיוחד גם ביחס לנושאי יצירתיות והנהגה.
מופנמות גם קשורה קשר הדוק לנטייה ליצירתיות: הצורך של יוצרים לשוטט או להתבודד כחלק מתהליך היצירה.
מעבר לכך, המופנמות איננה ביישנות. בעוד שהביישנות מבטאת חשש משיפוט חברתי, המופנמות היא אופן התגובה של האדם לגירויים, כולל גירויים חברתיים. בעוד שהמוחצנים מחפשים עוד ועוד גירויים, המופנמים לרוב חשים בשיאם דווקא בסביבה מאופקת יותר.
קיין קוראת לכולנו "להפסיק עם הטירוף של עבודה קבוצתית בכל מקום!".
האזנה להרצאתה הפופולרית ב- TED, מצליחה לשכנע שאולי פנינו חזק מדי לכיוונים של למידה המתאימה לסגנון מוחצן.
מטרת האיזון לתת לכל אחד למקסם את היכולות בהתאם לסגנון הלמידה האישי. הדבר גם ייתן מענה לצרכים משלימים הקיימים אצל כולנו: תמיד יהיה מקום ללמד כיצד לשתף פעולה ולעבוד בצוות, כמו גם לקדם לימוד חברתי בלתי פורמלי. במקביל, חשוב לפתח גם יכולות אישיות, עצמאות מחשבתית ויכולת למידה עצמית.
למעשה מדובר בתפיסה עמוקה עוד יותר - היכולת לקדם באסטרטיביות את הרעיונות והדיעות שלך היא תכונה נשאפת. היכולת לתקשר בפתיחות ונטייה לחברותיות - נתפסות כחיונית להתקדמות.
כיצד זה בא לידי ביטוי בעולמות הלמידה?
הדבר נכון גם לגבי הדרך בה אנו מלמדים - הן בבתי ספר והן במקומות עבודה. אנחנו מתגמלים מוחצנות: תמריצים להשתתפות בכיתה, למידה בקבוצות, משימות בצוותים, ישיבת סיעור מוחות, חללי עבודה משותפים.אלו הם שיטות הלמידה שתופסות יותר ויותר מקום בשנים האחרונות, הן בלימוד פדאגוגי, והן בלמידה ארגונית.
שקט: כוחם של מופנמים
סוזן קיין, מחברת הספר "שקט: כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר", הצפוייה להשתתף בכנס Learning2012 באוקטובר הקרוב, סבורה כי צריך לתת יותר "מקום" ללמידה ועבודה מופנמות יותר.כשליש עד מחצית מאוכלוסיית העולם הם מופנמים (נטייה למופנמות, שכן מדובר ברצף עליו כולם מצויים).
קיין, המגדירה עצמה כמופנמת, מתארת את העולם כמקום בו המופנמים מתאימים עצמם לציפיות החברתיות, שמקדמות אומץ ואסרטיביות. לתפיסתה, זהו הפסד לחברה כולה: צריך לתת למופנמים לעשות את הדברים בדרך שנכונה להם. והדבר נכון במיוחד גם ביחס לנושאי יצירתיות והנהגה.
שומעים את הקול השקט
הנוטים למופנמות עשויים להשיג ציונים טובים יותר כילדים, או להיות מנהלים טובים יותר בין השאר מעצם פתיחותם לשמוע רעיונות של אחרים. היא נותנת דוגמאות למנהיגים מופנמים לאורך ההסטוריה כמו אלינור רוזוולט וגָנדי.מופנמות גם קשורה קשר הדוק לנטייה ליצירתיות: הצורך של יוצרים לשוטט או להתבודד כחלק מתהליך היצירה.
מעבר לכך, המופנמות איננה ביישנות. בעוד שהביישנות מבטאת חשש משיפוט חברתי, המופנמות היא אופן התגובה של האדם לגירויים, כולל גירויים חברתיים. בעוד שהמוחצנים מחפשים עוד ועוד גירויים, המופנמים לרוב חשים בשיאם דווקא בסביבה מאופקת יותר.
קיין קוראת לכולנו "להפסיק עם הטירוף של עבודה קבוצתית בכל מקום!".
האזנה להרצאתה הפופולרית ב- TED, מצליחה לשכנע שאולי פנינו חזק מדי לכיוונים של למידה המתאימה לסגנון מוחצן.
מטרת האיזון לתת לכל אחד למקסם את היכולות בהתאם לסגנון הלמידה האישי. הדבר גם ייתן מענה לצרכים משלימים הקיימים אצל כולנו: תמיד יהיה מקום ללמד כיצד לשתף פעולה ולעבוד בצוות, כמו גם לקדם לימוד חברתי בלתי פורמלי. במקביל, חשוב לפתח גם יכולות אישיות, עצמאות מחשבתית ויכולת למידה עצמית.
