אורה איל ז"ל

במלאת 30 לפטירתה של הסופרת והמאיירת אורה איל ז"ל, כמה הרהורי הדרכה על ספרי ילדים שאיירה.

אח חדש לגמרי (דוד גרוסמן)

זה לא צריך להיות אח חדש, מספיק שזה יהיה קוֹלגָה חדש, שותף חדש לאופן-ספֵּייס, שָכֶן חדש בהמשך המסדרון.. כבר אנחנו מרגישים מאויימים כמו איתמר מול בטנה התופחת של האם. ההסברים של האב באים להוריד את רמת החרדה והחששות מהשינוי והאיום הקרבים.

הסבר ותקשורת "עושים את העבודה" גם בעולם המבוגרים להורדת חשש משינוי, ומול תחרות חדשה על מקומנו ומעמדנו.

 

הבית של יעל (כתבה: מרים רות)

איך זה אצלכם בעבודה – אופן ספייס? חדרים משותפים? חדרים פרטיים? עובד/ת בכלל מהבית?

כנראה שאת הסיפור הזה אפשר לקחת לכל מיני כיוונים.. למצוא פינה משלך במקום העבודה היא רק אחד מהם (ולא בהכרח מדובר על פינה פיזית).

וכאמור, אפשר לקחת את הסיפור הזה לעוד הרבה כיוונים-

- הפתרון המתאים הוא לא בהכרח פתרון יקר.

- שינוי צורת הסתכלות על אובייקטים, כי גם ארגז יכול להיות ארמון.

- הזבל של אחד הוא זהב בשביל אחר (או לפחות מה שהראשון מוכן לזרוק).

איתמר מטייל על הקירות (כתב: דוד גרוסמן)

לפעמים כל מה שצריך זה להיזכר באמת הכמעט טריוויאלית: "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן".

(ואולי להיפך?)

 

לילה חשוך אחד (כתבה: אורה איל)

"חנה בננה מסירה משקפיים

חנה בננה מכבה את האור

שוב חנה בננה עוצמת עיניים  

היא כמעט נרדמה והתחילה לנחור..."

אחד אחרי השני החפצים בחדר החשוך נדמים לחנה-בננה כמשהו אחר ממה שהם באמת, משהו מפחיד ומאיים.

גם אנו המבוגרים, כאשר יש הגבלה על היכולת שלנו לחוש ולהבחין בפרטים – אנחנו מפעילים את הדמיון, נוטים לחוש מאוימים, ממציאים לעצמנו מפלצות שונות ומשונות שלכאורה עומדות בדרכנו.

לפעמים מה שצריך זה רק להדליק את האור.

איתמר וכובע הקסמים השחור (כתב: דוד גרוסמן)

כובע הקסמים השחור יכול להפוך כל יצור למשהו אחר, אבל אי אפשר להפוך כיוון.

האם זה אומר שאין דרך חזרה? מה עושה איתמר אחרי שהפך את אבא לקוף?

יצירתיות של ילד - לפעמים זה כל מה שצריך כשמחפשים פתרון לבעיות

מעשה בחמישה בלונים (כתבה: מרים רות)

גם לנו המבוגרים קשה להתמודד עם סופים ופרידה מדברים אהובים.

כמה טוב אם מישהו יכול היה לבוא ולהזכיר לנו מדי פעם

ש- "זה סופו של כל בלון".

תירס חם (כתבה: מרים רות)

כמו בעקבות החלילן מהֶמלין, הילדים נאספים מאחורי אופיר ומצטרפים לשירתו על תירס חם. רק כשהם מגיעים לביתו של אופיר, מסתבר שאופיר סתם אוהב לשיר. אין שום תירס. הוא לא הבטיח בעצם שום דבר.... לפעמים זו רק שאלה של תיאום ציפיות.

ומצד שני.. האשליה יצרה מוטיבציה. הפתרון (התירס) כבר ימצא במקום אחר. לא בטוח שזו הדרך ה"חינוכית" והאהובה... אבל הפוסט הזה עוסק בסיפורי ילדים וברעיונות. לא בשיפוט של מה נכון ומה פחות נכון.