אורה איל ז"ל

במלאת 30 לפטירתה של הסופרת והמאיירת אורה איל ז"ל, כמה הרהורי הדרכה על ספרי ילדים שאיירה.

אח חדש לגמרי (דוד גרוסמן)

זה לא צריך להיות אח חדש, מספיק שזה יהיה קוֹלגָה חדש, שותף חדש לאופן-ספֵּייס, שָכֶן חדש בהמשך המסדרון.. כבר אנחנו מרגישים מאויימים כמו איתמר מול בטנה התופחת של האם. ההסברים של האב באים להוריד את רמת החרדה והחששות מהשינוי והאיום הקרבים.

הסבר ותקשורת "עושים את העבודה" גם בעולם המבוגרים להורדת חשש משינוי, ומול תחרות חדשה על מקומנו ומעמדנו.

 

הבית של יעל (כתבה: מרים רות)

איך זה אצלכם בעבודה – אופן ספייס? חדרים משותפים? חדרים פרטיים? עובד/ת בכלל מהבית?

כנראה שאת הסיפור הזה אפשר לקחת לכל מיני כיוונים.. למצוא פינה משלך במקום העבודה היא רק אחד מהם (ולא בהכרח מדובר על פינה פיזית).

וכאמור, אפשר לקחת את הסיפור הזה לעוד הרבה כיוונים-

- הפתרון המתאים הוא לא בהכרח פתרון יקר.

- שינוי צורת הסתכלות על אובייקטים, כי גם ארגז יכול להיות ארמון.

- הזבל של אחד הוא זהב בשביל אחר (או לפחות מה שהראשון מוכן לזרוק).

איתמר מטייל על הקירות (כתב: דוד גרוסמן)

לפעמים כל מה שצריך זה להיזכר באמת הכמעט טריוויאלית: "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן".

(ואולי להיפך?)

 

לילה חשוך אחד (כתבה: אורה איל)

"חנה בננה מסירה משקפיים

חנה בננה מכבה את האור

שוב חנה בננה עוצמת עיניים  

היא כמעט נרדמה והתחילה לנחור..."

אחד אחרי השני החפצים בחדר החשוך נדמים לחנה-בננה כמשהו אחר ממה שהם באמת, משהו מפחיד ומאיים.

גם אנו המבוגרים, כאשר יש הגבלה על היכולת שלנו לחוש ולהבחין בפרטים – אנחנו מפעילים את הדמיון, נוטים לחוש מאוימים, ממציאים לעצמנו מפלצות שונות ומשונות שלכאורה עומדות בדרכנו.

לפעמים מה שצריך זה רק להדליק את האור.

איתמר וכובע הקסמים השחור (כתב: דוד גרוסמן)

כובע הקסמים השחור יכול להפוך כל יצור למשהו אחר, אבל אי אפשר להפוך כיוון.

האם זה אומר שאין דרך חזרה? מה עושה איתמר אחרי שהפך את אבא לקוף?

יצירתיות של ילד - לפעמים זה כל מה שצריך כשמחפשים פתרון לבעיות

מעשה בחמישה בלונים (כתבה: מרים רות)

גם לנו המבוגרים קשה להתמודד עם סופים ופרידה מדברים אהובים.

כמה טוב אם מישהו יכול היה לבוא ולהזכיר לנו מדי פעם

ש- "זה סופו של כל בלון".

תירס חם (כתבה: מרים רות)

כמו בעקבות החלילן מהֶמלין, הילדים נאספים מאחורי אופיר ומצטרפים לשירתו על תירס חם. רק כשהם מגיעים לביתו של אופיר, מסתבר שאופיר סתם אוהב לשיר. אין שום תירס. הוא לא הבטיח בעצם שום דבר.... לפעמים זו רק שאלה של תיאום ציפיות.

ומצד שני.. האשליה יצרה מוטיבציה. הפתרון (התירס) כבר ימצא במקום אחר. לא בטוח שזו הדרך ה"חינוכית" והאהובה... אבל הפוסט הזה עוסק בסיפורי ילדים וברעיונות. לא בשיפוט של מה נכון ומה פחות נכון.

עוד תבניות משחקים לימודיים

Parade of Games הוא אתר נוסף שאפשר להוריד ממנו תבניות משחקים שנבנו ב- PoperPoint.
באתר 16 תבניות: ג'פרדי, מי רוצה להיות מיליונר, טריוויה ועוד. האיכות סבירה ביותר. ניתן להוריד דוגמא או תבנית להכנסת תכנים.


עוד באותו נושא:
תבניות משחקים לימודיים איכותיות בחינם
משחקי לוח ומשחקי קלפים - מאגר רעיונות

משחקים והפעלות לשילוב בלמידה ארגונית - המאגר של טיאג'י

כנס מופ"ת 2011

היום נערך הכנס השנתי לתקשוב בחינוך ובהוראה של מכון מופ"ת, 

וכותרתו: "שם המשחק: שילוב משחקי מחשב בלמידה". 

הנה כמה רשמים לסיכום היום המעניין:

דברי המבוא של ד"ר מיכן גולן, ראש מכון מופת, והרצאת הפתיחה של יו"ר פורום מופ"ת, ד"ר עוזי מלמד, הביאו אותי לתהיות על יחסי הגומלין בין העולם הפדגוגי, שבו עוסק הכנס הזה, לבין העולם העסקי-ארגוני. בסיכומו של יום אני יכולה להוסיף אולי עוד שני עולמות: העולם האקדמי מחד, והצבא מאידך.

4 הגופים האלה - מערכת החינוך, האקדמיה, הצבא והעולם העיסקי - כולם עוסקים בלמידה ובהוראה, וכולם חולקים הרבה מן המשותף. בסופו של דבר, הרי המוח הלומד הוא אותו מוח. יש גם הבדלים ברורים בין העולמות השונים – גיל הלומדים הוא רק ראשון שבהם. מטרות הארגון, מטרות הלמידה, וולונטריות הלמידה, תרבות הלמידה.... זוהי רק רשימה ראשונית וחלקית.

נראה שכולם מסכימים שיש מקום לדיאלוג בין המערכות, אבל בין השורות יש רמזים להתנגדויות וחסמים. הרבה מה"שחקנים" מביאים איתם עירוב של תחושות עליונות ונחיתות מול המערכות האחרות, מה שעשוי להגביל את מידת הפתיחות ללמידה הדדית.  

נציג צה"ל - ראש ענף חופ"ה (חקר ופיתוח הדרכה) בחיל האוויר – הרשים בתמונות וסרטים של סימולטורים עצומים ומופלאים. מהדברים המעניינים שלו אקח איתי דווקא את השאלה הבאה: "האם נכון בכל מצב להשקיע במקסימום ריאליזציה של הסימולטור?"

מסתבר שהתשובה איננה בהכרח חיובית. העלויות עשויות להיות גבוהות מאוד, התרומה לפי מחקרים עשויה להיות נמוכה, ולעיתים אפילו עשויה להפריע להתמקדות בעיקר.

דודי פלס תבע את המושג "הִתְמַשְחֲקוּת" ובהחלט הצליח להביא תחושת "Fun" לשעת הצהריים הלא-פשוטה של ההרצאה שלו. הסרטון שהראה נמצא כאן בהמשך. ההרצאה המלאה אצלו בבלוג.

דודי הציג את מודל בארטל (Bartle) לטיפוסי "שחקנים" שנמצאים בכל אחד מאיתנו: Achiever, Killer, Socializer, Explorer. לימוד פדאגוגי מתגמל בעיקר את החלק החקרני, ופחות מתייחס לצרכים האחרים.

דודי מציע לשים את צרכי הלומד במרכז כאשר מפתחים את הקורס והציג כמה עקרונות משחקיים שאפשר ליישם, כמו מתן נקודות ותגמול על הצלחות והישגים, טבלת מובילים וחיזוקים מידיים. לא פחות חשובה היא נקודה שלילית שהעלה לקראת סיום ההרצאה: במשחק יש גם מפסידים. מה זה אומר על הלומדים היותר חלשים או מתקשים שלנו? איפה הם ימצאו את עצמם? מה הגישה המשחקית הזו גורמת להם?

את היום חתמה הרצאתו של לובו ויזנר, ששם לו למטרה לגרום לנו להתרגש יחד איתו מהחידושים הטכנולוגיים שמקיפים אותנו. בדרך להצגת הגאדג'טים הנוכחיים והעתידיים, הוא ריגש גם עם זיכרונות נוסטלגיים על תקליטי ויניל, שטיחונים עם גלאי נפח שחיכו לנו בכניסה לסופר לפני שהדלתות נפתחו לקראתנו, דגיגי הכסף – אותם חרקים זריזים שמצאנו בין דפי אנציקלופדיה נשכחת, וחשבונות טלפונים סלולאריים שכללו תשלום על שיחות נכנסות.. אולי דווקא הנוסטלגיה עזרה לאנשי מערכת החינוך שבאולם לשקול את האפשרות שהעתיד כבר כאן, ושיטות ההוראה יצטרכו, במוקדם או במאוחר, להתאים את עצמן לעולם של i-pad ופייסבוק.

והנה הסרטון המקסים והכייפי מתוך סדרת "The fun theory" של פולקסווגן:

Mind Maps - כלים לבנייה (חלק שני)

באיחור לא אופנתי במיוחד, מגיע פוסט ההמשך ל"מה אתם יודעים על Mind Maps". 

3 כלים ליצירת מפות, מבין המגוון הרחב הקיים: אחד קטן ובסיסי, אחד מתוחכם ועשיר, ואחד מאזן ביניהם.

רגע לפני שצוללים לתוך הטכנולוגיה, ניקח נשימה עמוקה ונזכור שגם ליאונרדו דה-וינצ'י עבד בצורה דומה, והוא בטוח לא שאל את עצמו על שיתוף קבצים ברשת ועל תאימות ל- PowerPoint. זה צריך להזכיר לכולנו, שהטכנולוגיה כאן כדי לשרת אותנו, להקל עלינו ולעזור לנו, אבל מפה תפיסתית יכולה להיות טובה ושימושית, גם אם עומדים לרשותנו רק נייר ועיפרון.

מה?

Freemind

 

איפה?

כאן.

בכמה מילים?

תוכנת קוד פתוח שפותחה בג'אווה. ניתנת להורדה ולשימוש באופן חופשי.

כמה עולה?

חינם

למה כן?

- כי זה בחינם.

- קל להוריד ולהתקין.

- לעבודה בסיסית מדובר על ממשק פשוט ואינטואיטיבי למדי.

- התממשקות והמרת הקבצים לְכלי מפות אחרים.

למה לא?

- פשוטה מדי. הכל מאוד-מאוד בסיסי.

- ויזואלית - לא מושכת במיוחד. לא העיצוב הזה יגרה אצלכם פרץ של יצירתיות.

- חוסר גמישות ואפשרויות בשילוב תמונות וקבצים חיצוניים.

שורה תחתונה?

- אם אתם מחפשים כלי קטן וסולידי.

- בעיקר לעבודה אישית ועצמית.

מה?

XMind

 

איפה?

כאן.

בכמה מילים?

תוכנת קוד פתוח עם גרסה בסיסית בחינם והרחבות בתשלום.

לשימוש עצמי על המחשב הביתי, או (בעיקר בגרסה המורחבת) לשיתוף ברשת, פרזנטציות ועוד.

כמה עולה?

גרסה בסיסית – חינם

גרסה מורחבת – 49$ לשנה

הנחות למוסדות חינוך ולמלכ"רים

למה כן?

- אינטואיטיבי וקל להתקנה ולשימוש.

- גם הגרסה החינמית הבסיסית מאפשרת לא מעט.

- ויז'ואל נעים, עשיר אך לא עמוס מדי, וגמיש למדי.

למה לא?

- כי הקווים הישרים כנראה לא היו "עוברים" לפי סטנדרטים של טוני בוזן?

- כי אחרי שמתאהבים בה, מגלים שדווקא הפיצֶ'ר שרציתם דורש הרחבה לגרסה בתשלום.

שורה תחתונה?

אצלי הקישור כבר על הדסק-טופּ.

מה?

iMindMap

איפה?

כאן.

בכמה מילים?

התוכנה מבית היוצר של טוני בוזן, הגורו שטבע את המושג "Mind Map".

כמה עולה?

החבילה הבסיסית ביותר למשתמש יחיד: 99$

מכאן מתקדמים להרחבות, שדרוגים, הדרכות ותוספים - שיכולים להגיע לסכומים גבוהים בהרבה.

למה כן?

- כי זה כנראה הכלי השלם ביותר, היפה ביותר והעשיר ביותר.

- יש אינסוף התאמות לפי צרכים (פרזנטציות, קבוצות), לפי כלי (i-pad ,i-phone).

- לא חבורת מתכנתים אלמוניים בקוד פתוח: "בית" עם כתובת לתמיכה והדרכה.

- כי טוני בוזן הוא הגורו בתחום.

למה לא?

- כי זה יקר.

- כי לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער: התוכן עשוי ללכת לאיבוד בתוך הטכנולוגיה.

- כי המורכבות כבר דורשת יותר השקעה בלימוד.

- כי טוני בוזן הוא הגורו בתחום.

שורה תחתונה?

- אם כסף זה לא פקטור בשבילכם.

- אם אתם צריכים או רוצים להציג ולהרשים עם המפות הכי-הכי.

- אם טוני בוזן עושה לכם את זה.

עוד בנושא זה:  "מה אתם יודעים על Mind Maps"