במקום עבודתי הנוכחי, חברת Market Watch, קיים מנהג בכל יום חמישי להתאסף בשעת הצהריים ל"קבלת שבת" שבמהלכה מברכים עובדים חדשים, מציינים ימי הולדת, ובעיקר מנהלים דיון קצר בפרשת השבוע. דיון שמתובל בהומור, פרשנויות מודרניות וכל הדרוש ליצור עניין אצל חבורה שכמונו, שרובה החילוני נחשף לראשונה לדיון מסוג זה.
פרשת השבוע הנוכחית - פרשת כי תשא - במרכזה סיפור עגל הזהב, שבירת לוחות הברית וכתיבת לוחות הברית השניים. הפרשה עוסקת בסוגיות שונות של ההוויה הדתית. לא אני שאדון בהן. משפט אחד תפס את אוזני בסיפור הפרשה: בניתוח ההבדלים בין לוחות הברית הראשונים ללוחות השניים, אחד ההבדלים שמציינים הוא שהלוחות הראשונים ניתנו במלואם ע"י האלוהים, ובלוחות השניים התבקש משה לפסל את הלוחות. חלק מהפרשנויות מדגישות את מעורבותו של משה בתהליך, השותפות כצעד ללקיחת אחריות של הקהילה ולהצלחת התהליך בניסיון השני הזה.
פעם אמרו - כשאתה קונה סובארוֹ, נדמה לך שכל המכוניות על הכביש הן סובארוֹ (ואולי באמת באותם ימים כל מכונית שנייה בישראל היתה סובארוֹ?). היום הרגשתי איך כשאתה לומד פיתוח הדרכה - נדמה לך שהכל מסביבך עוסק בפיתוח הדרכה. בפרשת "כי תשא" יש אלמנטים של למידה, הטמעת שינוי, טיפול בהתנגדויות, שיתוף עובדים... הרבה נושאים שמעסיקים אנשי הדרכה.
אנחנו במירוץ מתמיד אחר רעיונות להמחשות והדגמות בהדרכות שלנו. סרטים, סרטונים וספרים כבר מזמן הפכו כלי הדרכה שימושיים. האם גם התנ"כ רלוונטי להדרכות? זה אולי לא פיקנטי כמו קטע מהארי פוטר, אבל אולי במקרים ובקהלים מסוימים דווקא כן?
שבת שלום!!
