מארק רוזנברג, מומחה למידה ו- e-learning, מפרסם החודש ב- Learning Solutions Magazine חלק שני של כתבתו העוסקת בניפוץ מיתוסים בעולם ה- e-learning.
רוזנברג כותב מתוך תחושה שנכון ומועיל לבצע הבחנה בין מהו ידע אמיתי וקיים שיש לנו על תחום ה- e-learning, לבין מה הם מסורות ומשאלות לב. באותה שעה, רוזנברג סבור כי חלק מהדברים שהוא מעלה עשויים לעורר מחלוקת ואי הסכמה.
כאשר קוראים את המיתוסים שהוא מזכיר, חלקם נראים כמעט מובנים מאליהם. כמעט מתחשק לשאול "זה מיתוס? מי בכלל חושב ככה?".
חלק אחר של הנושאים הרבה יותר שנוי במחלוקת, ולא בהכרח כולנו נסכים.
כך או כך, יש כאן הרבה חומר למחשבה. הנה הנקודות העיקריות...
מיתוס 1: ניתן להמיר בקלות הדרכה פרונטלית טובה להדרכה מתוקשבת טובה
רוזנברג מציין כי הדיעה המסורתית היתה כי במהירות ובקלות ניתן להמיר קורס פרונטלי לקורס מתוקשב, אך האמת היא אחרת. עיצוב קורס מתוקשב דורש הכירות עם אופיו של המדיום וכן הבנה של הדרך בה אנשים לומדים כאשר מדובר בלימוד עצמי.
לכן, קורס פרונטלי מוצלח הוא בהחלט נקודת מוצא טובה, לטענתו, ויכול לקצר חלק מהתהליכים. אולם, אחרי שמנסים להמיר כמה קורסים באופן אישי, מבינים שלא מדובר בתהליך פשוט.
לתחושתי, רבים ממי שעוסקים ברצינות בתחום ההדרכה כבר יודעים שמדובר במיתוס. אני פחות בטוחה לגבי הלקוחות.
מיתוס 2: מחולל לומדות מוצלח (או חבילת תוכנות) הוא כל מה שדרוש כדי ליצור הדרכה מתוקשבת טובה
מובן שכלים טובים נחוצים, אבל אסור להסתמך רק על הטכנולוגיה. כלים טובים הם רק ההתחלה. עדיין אין זה אומר שכל אחד יכול לפתח איתם קורס מוצלח. פיתוח הדרכה נכון עדיין נחוץ - בנייה נכונה של תכנים, חוויית משתמש וכו'.
מיתוס 3: e-learning חייב להיות כייף
ותשובתו החד משמעית של רוזנברג: לא!
e-learning צריך לזכות להערכה גבוהה. עבור "בידור חינוכי" אנשים יצטרפו להכשרה פעם אחת, אבל לא בהכרח יחזרו.
אסור לשים יותר מדי דגש על ה- "fun", עד שהוא יגרום לנו להזניח את הערכים האמיתיים של הדרכה - להיות מאתגרת, מעניינת, מתגמלת ורלוונטית.
אני נתקלת לא אחת בפוסטים ומאמרים העוסקים בשילוב משחקים בלמידה ובהכנסת אלמנטים משחקיים בלימוד. גם כאן בבלוג עסקתי ועוד אעסוק בכך. הנקודה שרוזנברג מעלה חשובה בעיני בכך שהיא משקפת אמת שלעיתים שוכחים: המשחק הוא כלי ולא המטרה. גם בשביל הלומדים וגם בשביל המלמדים.
מיתוס 4: עובדים רבים לא מסיימים קורסים מתוקשבים, מכאן שמדובר בקורסים (ובשיטה) גרועים
ואולי הוא פשוט למד מה שרצה ואז הפסיק?
אחד ההבדלים בין לימוד מתוקשב ללימוד בכיתה הוא גם בפילוסופיית הלימוד - ב- e-learning לא תמיד תתאים שיטת הלימוד לינארי ממשפט הפתיחה ועד משפט הסיום. בגישה החדשה הלומד רשאי למשוך את תכני הלימוד בסדר ובקצב הנכונים לו. ההדרכה יכולה להיעשות באופן מודולרי התואם את צרכי הלומד.
מערכות ניהול למידה אמנם מאפשרות לנו לבצע בקרה אחר התכנים שהלומדים "צרכו", אך כפי שכבר הזכרתי בפוסטים קודמים, ניהול ההדרכה שם דגש על לומד ש"מושך" תכנים המתאימים לו, ולא "נדחפים" אליו.
נכון שגם בלימוד מתוקשב יש קורסים גרועים, אך יתכן שהלומד צרך את התכנים הנחוצים לו ועזב שם.
מיתוס 5: החלק הקשה הוא הטמעת הטכנולוגיה
משאבים גדולים נדרשים מארגונים בשלבים השונים של בחירת מערכת (כמו מערכות LMS - מערכת ניהול למידה), הכנסתה לארגון, שילובה עם מחוללי לומדות מתאימים. לא ניתן לזלזל בתהליך של הטמעת טכנולוגיית למידה. כמו הטמעת טכנולוגיות אחרות בארגון מדובר בתהליך מורכב ולעיתים כואב.
עם זאת, צריך לזכור שבניית תכני הלימוד נעשית בנפרד, או על גבי אותה טכנולוגיה.
מבלי להפחית מקשיי הרכישה וההטמעה הטכנולוגית - יש למצוא איזון נכון בין ההשקעה בטכנולוגיה לבין ההשקעה בפיתוח התכנים עצמים.
מיתוס 6: בעקבות הכנסת הלימוד המתוקשב - תמו ימי כיתות הלימוד
לימוד בכיתות אמנם יקר ודורש תשומות גבוהות, אבל הוא עוד לא ייעלם כל כך מהר...
עולם הלמידה מתפתח לאסטרטגיות של למידה מעורבת (blended learning) - הלימוד של התכנים ה"יבשים" מתבצע כלימוד עצמי מתוקשב, הכיתות הופכות יותר למקום בו מיושמת ומוחלת הלמידה. דיונים, סימולציות וניתוחי מקרה, כמו גם ניתוח משותף של חוויות ופתרון בעיות נעשים בכיתה.
לתפיסתי , זה אולי המקום להבחין בין למידה ממוקדת ידע ותכנים, לבין הכשרות השמות דגש על מיומנויות רכות יותר, כישורים ותפיסות. הלימוד המתוקשב משתלב היטב כאשר מודובר בפריטי מידע לשינון. ככל שהכישורים שאנו רוצים להדריך הם "רכים" יותר, כך ההתאמה של לימוד עצמי הולכת ופוחתת.
מיתוס 7: עובדים שונאים e-learning
לא נכון! עובדים e-learning שונאים גרוע!
מיתוס 8: מנהלים שונאים e-learning
לא נכון!
מנהלים שונאים e-learning שלא מביא תוצאות או עולה יותר ממה שהוא תורם.
במיוחד בעולם המתקדם ללימוד מתוקשב המנהלים מבטאים יותר ויותר את הצורך שלהם במדידת התוצאות והתרומה העסקית של הלימוד.
מיתוס 9: ההיגיון בלימוד e-learning הוא החסכון בנסיעות לכיתות ובעלות מדריכים
הטיעון הזה נכון אבל איננו באמת מספק את כל ההסבר - עלויות הפיתוח עשויות להיות עדיין גבוהות יותר, וגם לעיתים הפיתוח דורש זמן רב יותר.
ועדיין, זמן ההדרכה עצמו (ה- "delivery") בהרבה פעמים מתקצר באופן משמעותי ביותר. קיצור זמן זה הוא החסכון המשמעותי לארגון, ובמיוחד בקבוצות לומדים גדלות מדובר בחסכון במימדים גדולים (אין צורך ב"מחזורים" נוספים כדי להכניס את כולם לכיתות, כולם יכולים לקבל את הקורס המקוון).
מיתוס 10: כמה שיותר קורסי e-learning - יותר טוב
לא בהכרח.
עדיף קורס אחד טוב ומשפר ביצועים מאשר קטלוג קורסים גדול ולא פרודוקטיבי.
מיתוס 11: כולם מבינים מה זה e-learning
לא ברור אם זה באמת מיתוס, או שכפי שטוען רוזנבר, זהו דווקא המיתוס הגדול מכולם.
בכל מקרה, נראה שה- e-learning הולך ומתרחק מהגדרה "פשוטה".
בעולם ההדרכה הנוכחי, בו משתלבים אלמנטים של למידה חברתית, תמיכה בביצועים, חניכה, למידה פורמלית ובלתי פורמלית, ההגדרות כולן מתעדכנות ומשתנות, ובהן גם התפיסה שלנו את מושג ה- e-learning ומה הוא כולל.
כפי שרוזנברג עצמו כותב, מי שכבר הבינו את הכשלים בכל אחד מהטיעונים עשו דרך ארוכה, אך גם אז יש לעיתים צורך להתמודד מול אמונות ותפיסות של לקוחות, עמיתים ומנהלים.
בנוסף, התבוננות מחודשת ומפוקחת, עשויה להאיר בפנינו בכל שלב נקודות ותובנות על עולם ה- e-learning, יכולותיו ומגבלותיו.
לכתבה המלאה של רוזבנרג:
חלק ראשון כאן.
חלק שני כאן.
רוזנברג כותב מתוך תחושה שנכון ומועיל לבצע הבחנה בין מהו ידע אמיתי וקיים שיש לנו על תחום ה- e-learning, לבין מה הם מסורות ומשאלות לב. באותה שעה, רוזנברג סבור כי חלק מהדברים שהוא מעלה עשויים לעורר מחלוקת ואי הסכמה.
כאשר קוראים את המיתוסים שהוא מזכיר, חלקם נראים כמעט מובנים מאליהם. כמעט מתחשק לשאול "זה מיתוס? מי בכלל חושב ככה?".
חלק אחר של הנושאים הרבה יותר שנוי במחלוקת, ולא בהכרח כולנו נסכים.
כך או כך, יש כאן הרבה חומר למחשבה. הנה הנקודות העיקריות...
מיתוס 1: ניתן להמיר בקלות הדרכה פרונטלית טובה להדרכה מתוקשבת טובה
רוזנברג מציין כי הדיעה המסורתית היתה כי במהירות ובקלות ניתן להמיר קורס פרונטלי לקורס מתוקשב, אך האמת היא אחרת. עיצוב קורס מתוקשב דורש הכירות עם אופיו של המדיום וכן הבנה של הדרך בה אנשים לומדים כאשר מדובר בלימוד עצמי.
לכן, קורס פרונטלי מוצלח הוא בהחלט נקודת מוצא טובה, לטענתו, ויכול לקצר חלק מהתהליכים. אולם, אחרי שמנסים להמיר כמה קורסים באופן אישי, מבינים שלא מדובר בתהליך פשוט.
לתחושתי, רבים ממי שעוסקים ברצינות בתחום ההדרכה כבר יודעים שמדובר במיתוס. אני פחות בטוחה לגבי הלקוחות.
מיתוס 2: מחולל לומדות מוצלח (או חבילת תוכנות) הוא כל מה שדרוש כדי ליצור הדרכה מתוקשבת טובה
מובן שכלים טובים נחוצים, אבל אסור להסתמך רק על הטכנולוגיה. כלים טובים הם רק ההתחלה. עדיין אין זה אומר שכל אחד יכול לפתח איתם קורס מוצלח. פיתוח הדרכה נכון עדיין נחוץ - בנייה נכונה של תכנים, חוויית משתמש וכו'.
מיתוס 3: e-learning חייב להיות כייף
ותשובתו החד משמעית של רוזנברג: לא!
e-learning צריך לזכות להערכה גבוהה. עבור "בידור חינוכי" אנשים יצטרפו להכשרה פעם אחת, אבל לא בהכרח יחזרו.
אסור לשים יותר מדי דגש על ה- "fun", עד שהוא יגרום לנו להזניח את הערכים האמיתיים של הדרכה - להיות מאתגרת, מעניינת, מתגמלת ורלוונטית.
אני נתקלת לא אחת בפוסטים ומאמרים העוסקים בשילוב משחקים בלמידה ובהכנסת אלמנטים משחקיים בלימוד. גם כאן בבלוג עסקתי ועוד אעסוק בכך. הנקודה שרוזנברג מעלה חשובה בעיני בכך שהיא משקפת אמת שלעיתים שוכחים: המשחק הוא כלי ולא המטרה. גם בשביל הלומדים וגם בשביל המלמדים.
מיתוס 4: עובדים רבים לא מסיימים קורסים מתוקשבים, מכאן שמדובר בקורסים (ובשיטה) גרועים
ואולי הוא פשוט למד מה שרצה ואז הפסיק?
אחד ההבדלים בין לימוד מתוקשב ללימוד בכיתה הוא גם בפילוסופיית הלימוד - ב- e-learning לא תמיד תתאים שיטת הלימוד לינארי ממשפט הפתיחה ועד משפט הסיום. בגישה החדשה הלומד רשאי למשוך את תכני הלימוד בסדר ובקצב הנכונים לו. ההדרכה יכולה להיעשות באופן מודולרי התואם את צרכי הלומד.
מערכות ניהול למידה אמנם מאפשרות לנו לבצע בקרה אחר התכנים שהלומדים "צרכו", אך כפי שכבר הזכרתי בפוסטים קודמים, ניהול ההדרכה שם דגש על לומד ש"מושך" תכנים המתאימים לו, ולא "נדחפים" אליו.
נכון שגם בלימוד מתוקשב יש קורסים גרועים, אך יתכן שהלומד צרך את התכנים הנחוצים לו ועזב שם.
מיתוס 5: החלק הקשה הוא הטמעת הטכנולוגיה
משאבים גדולים נדרשים מארגונים בשלבים השונים של בחירת מערכת (כמו מערכות LMS - מערכת ניהול למידה), הכנסתה לארגון, שילובה עם מחוללי לומדות מתאימים. לא ניתן לזלזל בתהליך של הטמעת טכנולוגיית למידה. כמו הטמעת טכנולוגיות אחרות בארגון מדובר בתהליך מורכב ולעיתים כואב.
עם זאת, צריך לזכור שבניית תכני הלימוד נעשית בנפרד, או על גבי אותה טכנולוגיה.
מבלי להפחית מקשיי הרכישה וההטמעה הטכנולוגית - יש למצוא איזון נכון בין ההשקעה בטכנולוגיה לבין ההשקעה בפיתוח התכנים עצמים.
מיתוס 6: בעקבות הכנסת הלימוד המתוקשב - תמו ימי כיתות הלימוד
לימוד בכיתות אמנם יקר ודורש תשומות גבוהות, אבל הוא עוד לא ייעלם כל כך מהר...
עולם הלמידה מתפתח לאסטרטגיות של למידה מעורבת (blended learning) - הלימוד של התכנים ה"יבשים" מתבצע כלימוד עצמי מתוקשב, הכיתות הופכות יותר למקום בו מיושמת ומוחלת הלמידה. דיונים, סימולציות וניתוחי מקרה, כמו גם ניתוח משותף של חוויות ופתרון בעיות נעשים בכיתה.
לתפיסתי , זה אולי המקום להבחין בין למידה ממוקדת ידע ותכנים, לבין הכשרות השמות דגש על מיומנויות רכות יותר, כישורים ותפיסות. הלימוד המתוקשב משתלב היטב כאשר מודובר בפריטי מידע לשינון. ככל שהכישורים שאנו רוצים להדריך הם "רכים" יותר, כך ההתאמה של לימוד עצמי הולכת ופוחתת.
מיתוס 7: עובדים שונאים e-learning
לא נכון! עובדים e-learning שונאים גרוע!
מיתוס 8: מנהלים שונאים e-learning
לא נכון!
מנהלים שונאים e-learning שלא מביא תוצאות או עולה יותר ממה שהוא תורם.
במיוחד בעולם המתקדם ללימוד מתוקשב המנהלים מבטאים יותר ויותר את הצורך שלהם במדידת התוצאות והתרומה העסקית של הלימוד.
מיתוס 9: ההיגיון בלימוד e-learning הוא החסכון בנסיעות לכיתות ובעלות מדריכים
הטיעון הזה נכון אבל איננו באמת מספק את כל ההסבר - עלויות הפיתוח עשויות להיות עדיין גבוהות יותר, וגם לעיתים הפיתוח דורש זמן רב יותר.
ועדיין, זמן ההדרכה עצמו (ה- "delivery") בהרבה פעמים מתקצר באופן משמעותי ביותר. קיצור זמן זה הוא החסכון המשמעותי לארגון, ובמיוחד בקבוצות לומדים גדלות מדובר בחסכון במימדים גדולים (אין צורך ב"מחזורים" נוספים כדי להכניס את כולם לכיתות, כולם יכולים לקבל את הקורס המקוון).
מיתוס 10: כמה שיותר קורסי e-learning - יותר טוב
לא בהכרח.
עדיף קורס אחד טוב ומשפר ביצועים מאשר קטלוג קורסים גדול ולא פרודוקטיבי.
מיתוס 11: כולם מבינים מה זה e-learning
לא ברור אם זה באמת מיתוס, או שכפי שטוען רוזנבר, זהו דווקא המיתוס הגדול מכולם.
בכל מקרה, נראה שה- e-learning הולך ומתרחק מהגדרה "פשוטה".
בעולם ההדרכה הנוכחי, בו משתלבים אלמנטים של למידה חברתית, תמיכה בביצועים, חניכה, למידה פורמלית ובלתי פורמלית, ההגדרות כולן מתעדכנות ומשתנות, ובהן גם התפיסה שלנו את מושג ה- e-learning ומה הוא כולל.
כפי שרוזנברג עצמו כותב, מי שכבר הבינו את הכשלים בכל אחד מהטיעונים עשו דרך ארוכה, אך גם אז יש לעיתים צורך להתמודד מול אמונות ותפיסות של לקוחות, עמיתים ומנהלים.
בנוסף, התבוננות מחודשת ומפוקחת, עשויה להאיר בפנינו בכל שלב נקודות ותובנות על עולם ה- e-learning, יכולותיו ומגבלותיו.
לכתבה המלאה של רוזבנרג:
חלק ראשון כאן.
חלק שני כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה