בתכנון הדרכות חשוב במיוחד להתחשב בנושא זה - הצורך שלנו להעביר לעובד ידע, אינו מתקיים בתוך "וואקום". תכנון תהליכי למידה צריך לקחת זאת בחשבון.
לדבריה, המידע כבר איננו עוסק רק בעובדות ובמספרים. זה הפך להיות רעש של ממש. הצפת המידע עברה את הגבול שמאפשר עיבוד יעיל שלו, וכיום היא פוגעת ביעילות. עובדים שנמצאים בסביבה שמתחשבת בנושא זה, הם בעלי סיכויים רבים יותר ללמוד ולהתפתח.
הדבר מחייב הקצאת משאבים יעילה יותר. הסחת דעת בעת עבודה או לימוד פוגעת ביכולת להתמקד, ולפיכך פוגמת בלמידה ובפרודוקטיביות. זמן ה"התאוששות" והחזרה לתפקוד מלא לאחר הסחה, יכול להגיע עד פי 10-20 מזמן ההפרעה המקורי. מכאן שיש לכך השפעה ישירה על "השורה התחתונה" של הארגון.
נראה כי גם בנושא זה, אין תשובה נכונה אחת. בסביבה הארגונית בכלל, ובתכנון תהליכי למידה בפרט, יש למצוא איזון בין לימוד יעיל ומזעור הסחות והפרעות, לבין הצורך לתרגל את העובד ב"מצב אמת" בו יש עומס מידע, יש הסחות דעת, ויש "מלחמה" בלתי פוסקת על תשומת הלב.
כאשר מתרגלים סימולציות, או רוצים לפחת את יכולות ה- multi-tasking, קיים לעיתים רצון מכוון לתרגל התמודדות עם עומסים וחלוקת קשב (אם יש בכלל דבר כזה multi-tasking זה כבר נושא לפוסט אחר).
בתכנון הלמידה האחריות היא להיות מודעים לשאלות והבעיות סביב נושאים אלה, ולנסות, עד כמה שאפשר, לשלוט במינון העומסים באופן מכוון ומושכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה