יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

מאגר אייקונים לשימוש חופשי

השבוע רק "בקטנה"... קישור ל- Icon Finder, אתר המכיל מעל 150,000 אייקונים שניתן להוריד בחינם.

כדי להיות "בסדר" עד הסוף ולשמור על כל זכויות היוצרים, כדאי לשים לב: לחלק מהאייקונים תתבקשו לתת קרדיט או קישור לאתר היוצרים, או שמדובר בהרשאה לשימוש פרטי בלבד ולא לשימוש מסחרי. בכל אחד מהמקרים ההנחייה ברורה וקלה לאיתור (אחרי ביצוע חיפוש מופיע כפתור "INFO" קטן מעל כל אייקון ובו מפורטת ההנחייה).
לחלק גדול מהאייקונים אין כל הגבלת שימוש.


שבת גשומה וחמימה לכולם! 

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

e-learning - מיתוסים ואמיתות

מארק רוזנברג, מומחה למידה ו- e-learning, מפרסם החודש ב- Learning Solutions Magazine חלק שני של כתבתו העוסקת בניפוץ מיתוסים בעולם ה- e-learning.


רוזנברג כותב מתוך תחושה שנכון ומועיל לבצע הבחנה בין מהו ידע אמיתי וקיים שיש לנו על תחום ה- e-learning, לבין מה הם מסורות ומשאלות לב. באותה שעה, רוזנברג סבור כי חלק מהדברים שהוא מעלה עשויים לעורר מחלוקת ואי הסכמה.
כאשר קוראים את המיתוסים שהוא מזכיר, חלקם נראים כמעט מובנים מאליהם. כמעט מתחשק לשאול "זה מיתוס? מי בכלל חושב ככה?".
חלק אחר של הנושאים הרבה יותר שנוי במחלוקת, ולא בהכרח כולנו נסכים.

כך או כך, יש כאן הרבה חומר למחשבה. הנה הנקודות העיקריות...

מיתוס 1: ניתן להמיר בקלות הדרכה פרונטלית טובה להדרכה מתוקשבת טובה
רוזנברג מציין כי הדיעה המסורתית היתה כי במהירות ובקלות ניתן להמיר קורס פרונטלי לקורס מתוקשב, אך האמת היא אחרת. עיצוב קורס מתוקשב דורש הכירות עם אופיו של המדיום וכן הבנה של הדרך בה אנשים לומדים כאשר מדובר בלימוד עצמי.
לכן, קורס פרונטלי מוצלח הוא בהחלט נקודת מוצא טובה, לטענתו, ויכול לקצר חלק מהתהליכים. אולם, אחרי שמנסים להמיר כמה קורסים באופן אישי, מבינים שלא מדובר בתהליך פשוט.

לתחושתי, רבים ממי שעוסקים ברצינות בתחום ההדרכה כבר יודעים שמדובר במיתוס. אני פחות בטוחה לגבי הלקוחות.


מיתוס 2: מחולל לומדות מוצלח (או חבילת תוכנות) הוא כל מה שדרוש כדי ליצור הדרכה מתוקשבת טובה
מובן שכלים טובים נחוצים, אבל אסור להסתמך רק על הטכנולוגיה. כלים טובים הם רק ההתחלה. עדיין אין זה אומר שכל אחד יכול לפתח איתם קורס מוצלח. פיתוח הדרכה נכון עדיין נחוץ - בנייה נכונה של תכנים, חוויית משתמש וכו'.

מיתוס 3: e-learning חייב להיות כייף
ותשובתו החד משמעית של רוזנברג: לא!
e-learning צריך לזכות להערכה גבוהה. עבור "בידור חינוכי" אנשים יצטרפו להכשרה פעם אחת, אבל לא בהכרח יחזרו.
אסור לשים יותר מדי דגש על ה- "fun", עד שהוא יגרום לנו להזניח את הערכים האמיתיים של הדרכה - להיות מאתגרת, מעניינת, מתגמלת ורלוונטית.

אני נתקלת לא אחת בפוסטים ומאמרים העוסקים בשילוב משחקים בלמידה ובהכנסת אלמנטים משחקיים בלימוד. גם כאן בבלוג עסקתי ועוד אעסוק בכך. הנקודה שרוזנברג מעלה חשובה בעיני בכך שהיא משקפת אמת שלעיתים שוכחים: המשחק הוא כלי ולא המטרה. גם בשביל הלומדים וגם בשביל המלמדים.




מיתוס 4: עובדים רבים לא מסיימים קורסים מתוקשבים, מכאן שמדובר בקורסים (ובשיטה) גרועים
ואולי הוא פשוט למד מה שרצה ואז הפסיק?
אחד ההבדלים בין לימוד מתוקשב ללימוד בכיתה הוא גם בפילוסופיית הלימוד - ב- e-learning לא תמיד תתאים שיטת הלימוד לינארי ממשפט הפתיחה ועד משפט הסיום. בגישה החדשה הלומד רשאי למשוך את תכני הלימוד בסדר ובקצב הנכונים לו. ההדרכה יכולה להיעשות באופן מודולרי התואם את צרכי הלומד.

מערכות ניהול למידה אמנם מאפשרות לנו לבצע בקרה אחר התכנים שהלומדים "צרכו", אך כפי שכבר הזכרתי בפוסטים קודמים, ניהול ההדרכה שם דגש על לומד ש"מושך" תכנים המתאימים לו, ולא "נדחפים" אליו.
נכון שגם בלימוד מתוקשב יש קורסים גרועים, אך יתכן שהלומד צרך את התכנים הנחוצים לו ועזב שם.

מיתוס 5: החלק הקשה הוא הטמעת הטכנולוגיה
משאבים גדולים נדרשים מארגונים בשלבים השונים של בחירת מערכת (כמו מערכות LMS - מערכת ניהול למידה), הכנסתה לארגון, שילובה עם מחוללי לומדות מתאימים. לא ניתן לזלזל בתהליך של הטמעת טכנולוגיית למידה. כמו הטמעת טכנולוגיות אחרות בארגון מדובר בתהליך מורכב ולעיתים כואב.
עם זאת, צריך לזכור שבניית תכני הלימוד נעשית בנפרד, או על גבי אותה טכנולוגיה.
מבלי להפחית מקשיי הרכישה וההטמעה הטכנולוגית - יש למצוא איזון נכון בין ההשקעה בטכנולוגיה לבין ההשקעה בפיתוח התכנים עצמים.

מיתוס 6: בעקבות הכנסת הלימוד המתוקשב - תמו ימי כיתות הלימוד
לימוד בכיתות אמנם יקר ודורש תשומות גבוהות, אבל הוא עוד לא ייעלם כל כך מהר...
עולם הלמידה מתפתח לאסטרטגיות של למידה מעורבת (blended learning) - הלימוד של התכנים ה"יבשים" מתבצע כלימוד עצמי מתוקשב, הכיתות הופכות יותר למקום בו מיושמת ומוחלת הלמידה. דיונים, סימולציות וניתוחי מקרה, כמו גם ניתוח משותף של חוויות ופתרון בעיות נעשים בכיתה.

לתפיסתי , זה אולי המקום להבחין בין למידה ממוקדת ידע ותכנים, לבין הכשרות השמות דגש על מיומנויות רכות יותר, כישורים ותפיסות. הלימוד המתוקשב משתלב היטב כאשר מודובר בפריטי מידע לשינון. ככל שהכישורים שאנו רוצים להדריך הם "רכים" יותר, כך ההתאמה של לימוד עצמי הולכת ופוחתת.


מיתוס 7: עובדים שונאים e-learning
לא נכון! עובדים e-learning שונאים גרוע!

מיתוס 8: מנהלים שונאים e-learning
לא נכון!
מנהלים שונאים e-learning שלא מביא תוצאות או עולה יותר ממה שהוא תורם.
במיוחד בעולם המתקדם ללימוד מתוקשב המנהלים מבטאים יותר ויותר את הצורך שלהם במדידת התוצאות והתרומה העסקית של הלימוד.

מיתוס 9: ההיגיון בלימוד e-learning הוא החסכון בנסיעות לכיתות ובעלות מדריכים
הטיעון הזה נכון אבל איננו באמת מספק את כל ההסבר - עלויות הפיתוח עשויות להיות עדיין גבוהות יותר, וגם לעיתים הפיתוח דורש זמן רב יותר.
ועדיין, זמן ההדרכה עצמו (ה- "delivery") בהרבה פעמים מתקצר באופן משמעותי ביותר. קיצור זמן זה הוא החסכון המשמעותי לארגון, ובמיוחד בקבוצות לומדים גדלות מדובר בחסכון במימדים גדולים (אין צורך ב"מחזורים" נוספים כדי להכניס את כולם לכיתות, כולם יכולים לקבל את הקורס המקוון).

מיתוס 10: כמה שיותר קורסי e-learning - יותר טוב
לא בהכרח.
עדיף קורס אחד טוב ומשפר ביצועים מאשר קטלוג קורסים גדול ולא פרודוקטיבי.

מיתוס 11: כולם מבינים מה זה e-learning
לא ברור אם זה באמת מיתוס, או שכפי שטוען רוזנבר, זהו דווקא המיתוס הגדול מכולם.
בכל מקרה, נראה שה- e-learning הולך ומתרחק מהגדרה "פשוטה".
בעולם ההדרכה הנוכחי, בו משתלבים אלמנטים של למידה חברתית, תמיכה בביצועים, חניכה, למידה פורמלית ובלתי פורמלית, ההגדרות כולן מתעדכנות ומשתנות, ובהן גם התפיסה שלנו את מושג ה- e-learning ומה הוא כולל.


כפי שרוזנברג עצמו כותב, מי שכבר הבינו את הכשלים בכל אחד מהטיעונים עשו דרך ארוכה, אך גם אז יש לעיתים צורך להתמודד מול אמונות ותפיסות של לקוחות, עמיתים ומנהלים.
בנוסף, התבוננות מחודשת ומפוקחת, עשויה להאיר בפנינו בכל שלב נקודות ותובנות על עולם ה- e-learning, יכולותיו ומגבלותיו.

לכתבה המלאה של רוזבנרג:

חלק ראשון כאן.
חלק שני כאן.

יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

אנדרגוגיה .vs פדגוגיה

אנדרגוגיה היא "האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד", זאת בשונה מפדגוגיה העוסקת לרוב בחינוך ילדים.
את המושג אנדרגוגיה טבע אלכסנדר קאפ בשנת 1833, אך הוא הופץ ופורסם על-ידי מלקולם נואלס.

4 הנחות יסוד בבסיס תיאוריית האנדרגוגיה:
  • הכוונה עצמית (Self-concept) - המבוגר הוא גורם מעורב ויוצר בתהליך הלמידה, וכן בהערכתה
  • נסיון חיים (Foundation) - הלמידה נעשית על רקע ידע קיים ומצטבר של המבוגר
  • מוּכנות ללמידה (Readiness) - המוכנות משתנה בשלבי חיים שונים ובהתאם לצורך באותו שלב
  • יישום מיידי (Orientation) - הלמידה נתפסת כנחוצה אם ניתן ליישמה ולהעזר בה בעתיד הקרוב - אוריינטציה של פתרון בעיות ולא למידת תכנים כללית
לעיתים קרובות ניתן למצוא התייחסות לשתי הנחות נוספות:
  • צורך (Need to Know) - הדרכה המותאמת לצרכי הלומד
  • המוטיבציה של הלומד (Motivation) - התבססות על מוטיבציות פנימיות יותר מאשר צרכים חיצוניים
עוד על התיאוריה אפשר לקרוא במקומות רבים ברשת, למשל, כאן (בעברית) וגם כאן.


האם ההוספה של 2 הנחות יסוד היא מהותית?
לעניות דעתי כל 4 ההנחות האחרונות - מוכנות, יישום מיידי, צורך ומוטיבציה - הן כולן פרספקטיבות שונות על אותה סוגיה: הלומד המבוגר משתתף בלמידה באופן וולונטרי. לרוב, הוא אינו חייב להיות כאן. בשונה מתלמיד בית ספר הכפוף להוראות המערכת והסביבה. לכן, את הלומד המבוגר אנחנו צריכים "לשכנע" ולגרום לו לרצות להשתתף בלמידה.
אמנם, גם בעולם המבוגרים אנחנו "נאלצים" להשתתף בהדרכות ובלמידה - אם במסגרת הכשרות במקום העבודה ואם במקומות אחרים. ועדיין, למבוגר לרוב יש יותר בחירה והשפעה בתהליך. יתרה מכך, הקשב ותשומת הלב של הלומד המבוגר פחות מובטחים לנו (בדרך כלל אנחנו לא נשלח את העובד להתייצב אצל המנהל כי הפריע בשיעור).


מה זה אומר בפרקטיקה?
המשמעות המרכזית של הנחות האנדרגוגיה היא שבמרכז תהליך הלמידה של המבוגר עומד המבוגר עצמו. זאת בשונה מתהליך פדגוגי שהמורה והתוכן מקדמים את התהליך.
  • הלומד שותף ואף אחראי לצריכת התכנים, היבט המשתלב היטב בעולם ה- 70:20:10 המתייחס ללומד כ"מושך" תכנים יותר מאשר אנו "דוחפים" לו אותם.
  • הלומד עצמו רלוונטי בבניית ההכשרה וקבלת ההחלטות לגביה - מצבו, גילו, אישיותו, הידע הקודם שלו וכן הלאה.
  • התכנים אינם מוכתבים על-ידי מערכת חינוך מרוחקת. יש לבחור את התכנים השימושיים, הרלוונטיים והיישומיים ביותר.
    (אני מניחה שעוד ארחיב באחד הפוסטים בעתיד על הנקודה הזו - אל תאמינו למומחה התוכן שמתעקש ש"הכל חשוב" ו"חייבים ללמד את הכל" - תהליך פיתוח ההדרכה כולל שלב חיוני של בחירה: מה נלמד ועל מה נוותר)
  • אמיל"י - ראשי התיבת "אני מה יוצא לי מזה" (ובאנגלית WIIFM) - מרכיב קריטי בהדרכה או בהכשרה הוא "לשכנע" את הלומד שהוא בכלל צריך את זה.
כאן אפשר למצוא עוד על ההיבטים היישומיים של האנדרגוגיה.

כמי שבאה מעולם השיווק, נראה לי שהמכנה המשותף הוא הצורך להיות קשובים לצרכי ה"לקוח", שהוא הלומד שלנו. הלקוח/לומד הוא שעומד במרכז.


יש גם ביקורת...
כמו לכל תיאוריה, גם לזו התעוררו התנגדויות.
ג'וזף דוונפורט ציין, למשל, כי ההבחנות בין פדגוגיה ואנדרגוגיה עוסקות למעשה במדריך/מורה יותר מאשר בלומד. דאי ובסקט טענו כי התיאוריה מבטאת למעשה חוסר הבנה של הפדגוגיה, ועקרונותיה הם בעצם ביטוי של אידיאולוגיית הלמידה החקרנית. אן הנסון סבורה שאין בה צורך (באנדרגוגיה) ואחרים הטילו ספק בבסיס האמפירי של התיאוריה.
(על אלה ועוד כאן בחלק האחרון של המאמר).
 
וגם מהזמן האחרון - אפשר למצוא למשל כאן את סטיב ווילר מנסה לעורר ויכוח בהסתייגויות שהוא מעלה להנחות היסוד:
  • המבוגרים הם שותפים בתהליך הלמידה - ומה עם הילדים? האם אין להם אותן זכויות למעורבות? והאם אין במונח "הדרכה" משום סתירה פנימית לכך - כי המדריך הוא שמוביל את התהליך?
  • חשיבות נסיון החיים - מהו נסיון חיים ומה אורכו? מתי הוא מתחיל להיות משמעותי? מאיזה גיל נחשב שיש לי נסיון חיים ועד איזה אין? גם לילד יש נסיון, גם אם קצר יותר. אם זו האינדיקציה לשונות בתהליך הלמידה, ווילר סבור שזה הבדל קלוש למדי.
  • יישום מיידי - לדעת ווילר זה מאפיין יותר הבדל בין קורסי בחירה לבין לימודי חובה מאשר את ההבדל בין ילדים למבוגרים. יתכן שהנסיבות מובילות את המבוגר יותר להכשרות וולונטריות, אך אין בכך כדי להעיד על שונות בתהליך הלמידה עצמו.
  • מיקוד בפתרון בעיות ופחות ידע כללי - גם זה תלוי בפוקוס ההכשרה/הלמידה יותר מאשר בלומדים ובגילם.

אפשר למצוא גם תשובות לטיעונים מסוג זה. כאן דונלד קלארק עונה ישירות לווילר: מושג האנדרגוגיה כן תרם להבנה של תהליכי הלמידה וההדרכה למבוגרים. למעשה, הוא טוען, האנדרגוגיה פילסה דרך לפתרון בעיות של מוטיבציה אצל הלומדים, ולמעשה זו הפדגוגיה שעכשיו "מצמצמת פערים" ומתקדמת לתהליכי למידה פחות פאסיביים.

לסיכום ראוי לציין, כי נואלס עצמו למשמע הביקורות על התיאוריה, "ריכך" את הטענות, והתייחס אל האנדרגוגיה והפדגוגיה כמקבילות זו לזו, ולא כסותרות זו את זו. מעבר לכך, התייחסויותיו המאוחרות יותר מדברות על הבחנה בין למידה ממוקדת "מורה" לבין למידה ממוקדת "לומד" ולא על הבחנה המתמקדת בגיל הלומדים.