יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

Blogday 2011







אני לא באמת בטוחה עד כמה העניין הזה של Blogday הוא סיפור רציני או אמיתי.... בכלל היום שמעתי פעם ראשונה את ה"מושג" הזה.
מצד שני, מה בכלל אכפת?
זה אחלה רעיון, ואחלה פרגון, ובואו נפיץ את השמועה:


Blog Day נוסד בשנת 2005, כאשר ניר אופיר, אז עורך "תפוז אנשים" שם לב שהתאריך 3108, ובמיוחד כשהוא כתוב בכתב יד, מזכיר מאוד את המילה Blog, והחליט להפוך את ה- 31 באוגוסט ליום הבלוגים הבינלאומי.


מה קורה ב- Blog Day?
בלוגרים מכל העולם כותבים את המלצותיהם על בלוגים אחרים, שאינם נמצאים ברשימת הבלוגים הקבועה שלהם. המטרה היא להביא לכך שביום הזה הקוראים "קופצים" מבלוג לבלוג, ומגלים בלוגים חדשים.






אז הנה הרשימה שלי - סוף סוף הזדמנות להזכיר כאן כמה דברים שלא מוזכרים בבלוג הזה בדרך כלל - כמה "מקומות" שאני אוהבת לבקר בהם. הפעם רק עברית... והפעם בלי קשר לפיתוח הדרכה (או לפחות בלי קשר ישיר) -


נוריתתה - לכל חובב ספרים וספרות. קצת קשה לקרוא לזה בלוג, אחרי שצמחו מימדיו כל כך. אבל הצמיחה הזו באה לנוריתתה ממקום כל כך טוב - כי זה עדיין זהו מקום בלי פוזה, ועם הרבה הרבה ספרים.


עונג שבת -  אם אתם אוהבים מוזיקה, אפילו רק מיודדים איתה, ואם אתם קוראים בלוגים (ועובדה שאתם כאן)... אז כנראה שכבר פגשתם את "העונג" של גַיְאחָה. אם לא - רוצו מהר.


בצק אלים - יש המון בלוגים של אוכל. חלקם מציגים גורמה, וחלקם יומיומיים, חלקם "פלצניים" וחלקם "home-made". לכולם יש מקום בבלוגוספירה, ילכולם יש מתכונים, לכולם יש גולשים אוהדים ולכולם יש אהבה לאוכל. אני חושבת שמה ש"קנה" אותי קודם כל כששמעתי על "בצק אלים" הוא השם שלו. אין מה לעשות... אין כמו רושם ראשוני. אחר כך באו התמונות מעוררות התיאבון. משם כבר פיתחנו זוגיות יציבה.


שמנמנ.ים - כמו שהם עצמם כותבים על הבלוג: פה אוכל.ים, שות.ים, בולס.ים, מבשל.ים, אופ.ים ואז כותב.ים. בקיצור, בלוג של הנאות החיים.


שיווק ואסטרטגיה - אמנם הרשימה הזו הפעם נוגעת בעיקר בתחומים של "FUN", אבל בלוג אחד יותר מקצועי בכל זאת "התגנב" פנימה. הבלוג של רונן עופר, במיוחד עם תנופה מחודשת בחודשים האחרונים - שווה ביקור לא רק לאנשי שיווק, אלא גם לכל מי שעולם המדיה החברתית נוגע לו.


איך משתתפים ב- Blogday?
1. מחפשים ומוצאים 5 בלוגים מעניינים שעליהם אתם רוצים להמליץ. אלה יכולים להיות בלוגים בכל נושא, בכל שפה, מכל מדינה.
2. ספרו לחמשת הבלוגרים האלה שאתם ממליצים עליהם ביום הבלוגים שחל ב- 31 באוגוסט 2011.
3. כתבו תיאור קצר של הבלוג וצרפו קישור אליו.

4. פרסמו את הרשומה ב- 31 באוגוסט 2011.
5.
הוסיפו לרשומה שלכם את התגיות blogday ו- blogday2011.

יום חמישי, 25 באוגוסט 2011

אפשר ללמד את האריה להיות אמיץ?


אוטוסטרדת המידע מאפשרת לנו גישה קלה לכמויות אינפורמציה אדירות. משיעורי פסנתר ועד תיאוריות בפילוסופיה, הכל נמצא במרחק הקשת עכבר (ולפעמים גם מספר כרטיס אשראי, אבל זה כבר עניין אחר). לפעמים נראה בעצם שאנחנו מוצפים ביותר מדי מידע, ולא ברור איך למיין ומה לעשות איתו.

הנה למשל מה שמצאתי תחת הערך הייחודי 25 באוגוסט בוויקיפדיה: היום לפני 72 שנה יצא לאקרנים הסרט "הקוסם מארץ עוץ" בכיכובה של ג'ודי גארלנד.



אז אפשר ללמד או ללמוד להיות אמיצים? פיתוח הדרכה טוב יכול לתת אומץ לאריות? שכֶל לדחליל?
למידה בכלל, ולמידה ארגונית בפרט, איננה רק סגירת פערי ידע. מונחים כמו עמ"י ותמ"י מדגישים את העיסוק של הלמידה הארגונית לא רק בהעברת ידע, אלא גם בהנחלת מיומנויות ובשינויי תפיסות ועמדות. למידה ארגונית מטפלת בסגירת פערים בכל אחת משלוש רמות אלו - ידע, מיומנויות ותפיסות. נראה כי אומץ (וגם לב לאיש הפח, לצורך העניין) קרוב יותר לרמה השלישית.

למידה ארגונית היא כבר מזמן לא רק ישיבה בכיתה, וגם לא רק הפצה של לומדות. ההשקה לעולמות החניכה, מנטוריות, אימון וקוצ'ינג יוצרת רצף התמחויות שהגבולות ביניהם לפעמים מטושטשים. אם אפשר לבנות סדנה לפיתוח כישורי ניהול, והפעלות לחיזוק הביטחון העצמי, אולי המרחק לפיתוח השתלמות להקניית אומץ כבר לא כל כך גדול?
אבל כאן כדאי לעצור לפעמים ולהזכיר לעצמנו - מדריכים, מפתחי הדרכה ומומחי למידה הם לא פסיכולוגים (לפחות מרביתם לא מחזיקים כנראה בתעודת מטפל קליני). לא כל התשובות והפתרונות מצויים במחלקת ההדרכה, וצריך גם לשמור על פרופורציות וצניעות.

ושכֶל לדחליל... על פניו נראה שזה התפקיד ה"קלאסי" של מחלקת ההדרכה.
ובכל זאת, מחלקת ההדרכה היא לא הקוסם, וגם אם המתווה שלנו בנוי מלְבֶנים צהובוֹת דווקא, דחלילים גמורים לא בטוח שנצליח לתקן. אין כאן כוונה להעליב אף אחד, ובעצם לא מדובר בהכרח על ידע או אינטליגנציה. אלו יכולים להיות כישורים או ידע מסוגים שונים שאנחנו רוצים שהעובדים "יגיעו איתם מהבית".
מחלקות ההדרכה משתייכות בדרך כלל לאגף משאבי האנוש בארגון, ויש נושאים שצריך לפעמים "לגלגל" בחזרה לטיפול מש"א. אם תפקיד מסוים דורש יכולות או כישורי פתיחה מסוימים, בהחלט יתכן שחובה לכלול את זה בהגדרות הגיוס לתפקיד, ולא לבנות על הדרכה ש"תטפל" בעניין.



ובלי קשר ללמידה, וויקיפדיה מלמדת אותי שהיום גם יום ההולדת של אלביס קוסטלו.
גם אם הוא יודע להרגיז, וגם הוא ביטל ברגע האחרון הופעה בישראל, בכל זאת הנה הזדמנות לשיר של מוזיקאי ענק:


יום חמישי, 18 באוגוסט 2011

טיפים למפתח e-learning מתחיל

טום קולמן מ- articulate כותב בבלוג שלו בשבוע שעבר 10 טיפים למפתח ההדרכה העושה צעדים ראשונים ב- E-Learning. הנה עיקרי הדברים שהוא מעלה, מתובלים בכמה התייחסויות אישיות לעניין.

1. דע את מקומך. או במילים אחרות, לא 'לקפוץ מעל הפופיק'. הניסיון חשוב להתפתחות המקצועית שלנו. דווקא בתחילת הדרך יש נטייה, גם במקצועות אחרים, לחשוב שאנחנו יותר חכמים מכולם. צריך לקבל את זה שיש לדברים לפעמים קצב משל עצמם. גם אם אנחנו טובים, מוכשרים, מוצלחים ואפילו כוכבים בתחומנו... אסור לזלזל בחשיבות של צבירת ניסיון. זלזול כזה, הוא הרי בעצם זלזול במקצוע - אם את/ה חושב/ת שאפשר להיות מפתח/ת הדרכה מעולה תוך יומיים, סימן שבחרת מקצוע לא מאתגר במיוחד...

2. למד להשתמש בכלים. הכר את הטריקים, התכונות והאפשרויות, הגלויות והסמויות, בתוכנה שאתה עובד איתה. בין אם זה פאואר-פוינט, או אם זה תוכנת קיפצ'ור - ככל שתדע יותר על הכלים, כך יהיו לך יותר "אבני בניין" זמינות לבניית הקורסים.
ואולי נכון להרחיב את דבריו של קולמן ל"לְמָד". נקודה. להמשיך להתפתח. להמשיך לצבור ידע. על תוכנות חדשות, מודלים חדשים, ורעיונות חדשים. בעידן ה- web 2.0 אנחנו מוקפים בידע. צריך רק להושיט את היד (או העכבר).

3. אל תזלזל בשיטת ה- "click&read".
קולמן מדבר כאן בעצם על השיטות ה"קלאסיות" ללימוד מתוקשב, ואולי צריך להכיל אותן על לימוד בכלל. עולם הלמידה עסוק בחיפוש מתמיד אחר חידושים וריגושים. אינטראקטיביות של הלומד היא מילת המפתח. ליצור עניין. להפעיל. לא לשעמם לרגע.
אבל... לפעמים נדמה שהתלונות האלה הן יותר של אנשי המקצוע, של מומחי ההדרכה, מאשר של הלומדים בכללותם. הלומדים מדגישים יותר את החשיבות של תוכן רלוונטי, ולא בהכרח מבנה הדרכה מתוכחם. מותר לנו לחזור לפעמים לבסיס. לא כל הזמן לחפש התחכמויות.
יש כאן גם חיבור ישיר לנקודה 9 בהמשך.

4. להתייחס ל- e-learning כמו לספר לימוד. הלימוד המתוקשב הוא חלק מתוך תהליך. הוא איננו מרכיב למידה בלעדי, אלא צריך להשתלב בלימוד כמו ספר לימוד לתלמידים שמגיעים לדון אחר כך בכיתה במה שלמדו.


5. הפוך "את זה" למשמעותי. אנשים מתלוננים על קורסים שהם חסרי משמעות. יש ליצור קורסים שיהיו בעלי משמעות ללומדים. שיענו על 3 שאלות בסיסיות שמטרידות את הלומד: לָמה צריך ללמוד את זה? מה אני אמור לעשות אחר כך עם הידע הזה? איך להוכיח שאני יודע את החומר?

6. אין נקודה 6. מסתבר שגם כוכבים כמו תום קולמן אינם מושלמים.

7. להיפטר מחומרים מיוחדים. להעביר כל מה שאפשר לנספחים ועזרי עבודה.
לפני שנתיים שמעתי הרצאה על כתיבת פרוזה בה הדובר טען שהכלי החשוב ביותר של הסופר הוא למעשה המָחַק. בימינו אולי נכון יותר לדבר על כפתור ה- delete. כך או כך.. הדבר נכון גם בבניית הדרכה. ככל ש"ננקה" את הלימוד מאינפורמציה מיותרת, כך הוא יהיה יותר ממוקד.


8. התמקדות ביעדים. 
למה זו בעצם לא הנקודה הראשונה?




9. פיתוח בסגנון פשוט.
הנה כאן מה שכתבתי על חשיבות עקרון הפשטות שעולם השיווק קורא לו בקיצור Keep It Short & Simple  : KISS

10. עיצוב אטרקטיבי.
כמו שמראים לנו ב"מאסטר שף": כדי שהאוכל יהיה אטרקטיבי, קודם כל צריך שהוא יראה טוב על הצלחת :-)

ועוד כמה מילים מהמטבח הפרטי שלי...
חלק מהנקודות כאן מתחברות למכלול של חזרה ליסודות פיתוח ההדרכה. באופן ספציפי מדובר על פיצוח ובניית מתווה מובנה ומסודר ללמידה. זה מתחיל מהגדרות מטרות ויעדים (נקודה 8, שרבים מהמגיבים לפוסט של קולמן הסכימו שהיא החשובה ביותר, וגם נקודה 5), החלטה מה "בפנים" ומה "בחוץ" (נקודה 7), וקביעת הפורמט המתאים (נקודות 3, 9).
נקודה 4, על מקומה של התמידה המתוקשבת בתוך  מכלול הלמידה, מבטאת בעצם את העובדה ש- e-learning אינו פתרון יחיד. למעשה, יתכן שזהו כלל איננו הפתרון המתאים. קולמן כותב בפוקוס ברור של מומחה e-learning. פיצוח טוב של צרכי הלמידה עשוי להביא גם להחלטות אחרות. הפתרון ההדרכתי צריך להיות מותאם לצרכים, ולהיבחר על סמך אוסף של שיקולים.
באשר לנקודה 1 ולנקודה 2, הרי הן מדברות על הצורך שלנו ללמוד ולהמשיך להתפתח. גם בתחילת הדרך וגם בהמשכה. 

על הנקודה האחרונה אין לי עוד מה להוסיף. רק... בתיאבון !

העוגה בעצם בגלל שיש לי היום יומולדת! באמת!!

יום שני, 15 באוגוסט 2011

אל תקרא לי אידיוט !

אני יודע לקרוא לבד מגיל 6, באמת צריך ליווי אודיו שיקריא בקול כל מה שכתוב על המסך?
Gita Bose היא מפתחת הדרכה מהודו, ובעלת בלוג העונה לשם "אידיוט". הפוסט האחרון בו (מלפני 5 חודשים, נכון לכתיבת שורות אלה) הוא בעצם מכתב מלומד ארגוני זועם: "אני לא אידיוט!"
הפוסט מנסה לבחון מנקודת מבט של עובד/לומד - איך אנחנו נראים? איזה תחושה אנחנו נותנים לעובד? האם אנחנו (מנהלים, מפתחי הדרכה וכו') איננו נוטים לזלזל באינטליגנציה של העובדים שלנו?

אני יודע לבד להבין מה עושה כפתור 'NEXT' בלי שתכתבו לי לידו 'לחץ כדי לעבור למסך הבא'!
עם יד על הדופק, איך את/ה היית מרגיש/ה מול הדרכה שמתייחסת אליך כמו לילד קטן?
לגבי עצמנו אנחנו מניחים אחריות, משמעת עבודה, יכולת להבחין בין עיקר ותפל... כשזה נוגע לעובדים שלנו ההתייחסות משתנה.
הפוסט של גיטה בוסה "מתכתב" עם פוסט של קולגה שלה מהודו - Archana Narayan, שכותבת, בין השאר, על דרישת הלקוחות לשליטה. החשש שהלומד "יקליק מהר הלאה" וידלג על הלמידה, מביאה לדרישות חוזרות ונשנות לנעילה של כפתור ה'NEXT'. אבל, היא כותבת, צריך להיות לנו יותר אמון גם בעובדים/לומדים שלנו, וגם בהדרכות שיצרנו. אם אנחנו מאמינים באלו, יש להעמיד את הדברים למבחן המציאות, ולא לנסות ולכפות למידה באמצעים מכניים כמו מניעת מעבר לשקף הבא.

תשקיע בבניית המבחנים לפחות כמו שאתה מצפה ממני להשקיע בלימוד!
הלומדים מצפים למבחנים שמאתגרים אותם, לא לכאלו שמזלזלים בהם!
הלומדים לא רוצים שנשלח להם לומדה של 15 שקפים, אבל יכילו שכבות של 30 שקפים מוכלים נוספים!
הלומדים רוצים שנאמין שהם יכולים להתרכז וללמוד ברצינות - אם זה רק מספיק חשוב ובנוי כמו שצריך.

המפתח, לפחות בחלקו, נעוץ בהכרת הלומדים שלנו, והבנת קהל היעד. התגובות (האוהדות) לפוסט מתייחסות לכך, וגם לצורך בדיפרנציאציה - התייחסות עד כמה שאפשר פרטנית לעובדים או קבוצות עובדים. באופן טבעי, כאשר מכוונים לקהל רחב, יש "גלישה" למכנה משותף נמוך יותר.
גם בתכנון הפעלות ומשחקים יש לקחת בחשבון תופעות דומות - מה שמשעשע לקבוצה אחת יראה רדוד או טיפשי לקבוצה אחרת. יש לפנות אחרת ל"ציניים" שבחבורה כדי לרתום גם אותם לפעילות.

ממליצה בחום להיכנס לפוסט עצמו, משעשע ומעורר מחשבה: כאן.



יום שישי, 5 באוגוסט 2011

על נמוטכניקה ומחאה חברתית


מה זה בכלל נמוטכניקה? מה לזה ולמחאה חברתית? ומה ללמידה ולכל אלה?

אומרים שאלה ימים היסטוריים. שלושה שבועות שהארץ רועשת וגועשת, כולם עסוקים במחאה, ומתחמי אוהלים קמים בכל עיר. 
אתמול שמעתי את אודיה קורן בשיחה לילית ברדיו מדברת על ההומור שמאפיין את המחאה הנוכחית, על חבורה שהגיעה לביתו של ראש הממשלה עם סושי ונרגילות, בתגובה לדבריו של דוד עמר, ראש עריית נשר.


והמחאה הנוכחית אכן מביאה סוג של הומור ושנינות, שהם לא מובנים מאליהם במאבק חברתי. סיסמאות כמו "שדרות לו הייתי רוטשילד" ו"סדק חברתי". מישהו שמניח שני אוהלים זה על גבי זה וקורא להם "דופלסק", ובדיחות על חשבון השכנים מהמאהל ברמת השרון שיש להם פאטיוֹ באוהל. הציניות המחוייכת שמלווה את המאבק הזה הופכת להרבה יותר קל את הרצון להזדהות עם המאבק ולהתגייס אליו. אולי יש פה קודם כל שיעור על שימוש מושכל בהומור :)

וגם שירים לא מעט מלווים את המחאה הזו. נראה כאילו כה רבים מהשירים הישראליים נכתבו למען המהפכה הזו, מ"יהיה טוב" של דיוויד ברוזה, ש(שוב) קיבל עוד בית לרגל האירוע, ועד "אני ואתה נשנה את העולם" (שגורם לכולם לפנטז שאריק איינשטיין עוד יגיע לתמוך). בדרך גם אימצנו באופן רשמי את "Talkin' 'Bout a Revolution" של טרייסי צ'פמן.
 
 
שיר אחד תרם למהפיכה את "סיסמת הגיוס" שלה מהיום הראשון. פארפרזה על שירה של נעמי שמר "אלף-בית" שמשמש דורות של ילדים בשינון שמות האותיות. 
זו סוגיה בפני עצמה האם נכון בכלל לתת לילדי הגיל הרך לשנן את שמות האותיות. בעד או נגד, השיר הזה הוא דוגמא לקבוצת כלי הוראה הקרויים נמוטכניקה.  
הנמוטכניקה היא שם כולל לשיטות ועזרי זכירה, המשמשים להגברת כושר הזכירה של פרטים הדורשים שינון. רוב עזרי הזכירה מבוססים על אחד משני עקרונות: קידוד מצמצם וקידוד מרחיב.

קידוד מצמצם מתייחס לצמצום המידע שיש לשנן תוך כדי וויתור על מידע לא רלוונטי. נוטריקון הוא כלי מסוג זה (צירוף ראשי תיבות למילים לשם הקלת הזכירה). דוגמא מקובלת לכך: ראשי התיבות דצ"ך עד"ש באח"ב - נוטריקון לעשר מכות מצרים.

גמל גדול
קידוד מרחיב דווקא מוסיף מידע להקל על הזכירה. 
קידוד מרחיב באמצעות עזרי זכירה חזותיים - כמו "שיטת המקומות" לזכירה של רשימת פריטים על פי סדר הצגתם או הסדר שאני נתקלת בהם כשאני נכנסת הביתה או בסיפור דמיוני.
קידוד מרחיב באמצעות עזרי זכירה מילוליים או סמנטיים - כאן בדיוק נכנסים שירים דוגמת שיר האלף בית. שמות האותיות מקבלות משמעות. על אף הצורך לזכור משפטים שלמים וגם מנגינה, השינון הופך לקל יותר.


האם אלו אכן ימים היסטוריים? 
נראה שצריך קצת יותר פרספקטיבה בשביל לדעת..
בינתיים זו הזדמנות ללמוד כמה דברים, על היכולת לעורר מוטיבציה בהמונים לצאת אל הרחובות, על מידת האפשרות לשמר מחאה ומוטיבציה, על כוחו של השימוש בהומור, וגם על השימוש בנמוטכניקה, קידודים ונוטריקונים לשינון ידע.



יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

אסטרטגיות למידה - eBook חינמי של MASIE

 MASIE Center של אליוט מסי מוציא אחת לתקופה ספרים אלקטרוניים בתחום הלמידה.
החודש משחרר המרכז ספר חינמי חדש העוסק באסטרטגיית למידה ארגונית.

ה"ספר" בעל מאה וארבעה העמודים מכיל 10 פרקים שנכתבו על-ידי כותבים מארגונים שונים. מתוך נסיונם ודרך הצגת case-studies, הם דנים בסוגיות שונות של אסטרטגיית למידה. אפשר למצוא ביניהם דיון באסטרטגיית למידה ב- CIA, התייחסות לניהול שינוי ב- CNN, תובנות מאסטרטגיית הלמידה בחברת שֶל ועוד.

להורדה חינם: